odot

הלכות תקיעת שופר מצות עשה מן התורה לשמוע תרועת השופר ביום ראש השנה, שנאמר "יום תרועה יהיה לכם". ואסור לדבר בין התקיעות, וכל שכן בזמן התקיעות עצמם,

ומשעה שבירך "לשמוע קול שופר" (או שיצא ידי חובת הברכה מפי השליח ציבור), לא יוציא הגה מפיו עד שישמע את התקיעות.

נחלקו רבותינו גדולי הפוסקים אם יש לומר וידוי בין התקיעות, (כפי שמודפס בהרבה מחזורים), או שאסור לומר וידוי בין התקיעות.

ולדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, אסור לומר וידוי בין התקיעות, ואף מי שנהג כן, לומר וידוי בין התקיעות, צריך לבטל מנהגו, משום שנכנס בזה לחשש ברכה לבטלה, ולספק אם חייב לחזור שוב ולברך על התקיעות. ומכל מקום, אם רוצה להרהר את מילות הוידוי בליבו בלבד, רשאי לעשות כן בין התקיעות, אבל בשעת התקיעות עצמם ידום ויקשיב היטב לקול השופר.

נשים פטורות ממצות שופר, שהרי היא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות, כמו שביארנו בכמה הזדמנויות. ומכל מקום נהגו הנשים להחמיר על עצמן ולבוא לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר. ואשה שלא היה באפשרותה לבוא לבית הכנסת, יכולה לשמוע תקיעת שופר בבית, (או בבית הכנסת בשעות הצהריים כפי שמקובל בכמה מקומות). ואין לברך על תקיעת שופר כשתוקע עבור נשים, משום שנשים אינם מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא. ויש נשים מעדות אשכנז שנוהגות לברך לעצמן על תקיעת שופר, ויש להן על מה שיסמוכו. ומכל מקום אין לתוקע עצמו לברך עבור נשים גם למנהג זה.

כל היום כשר למצות שופר, מהנץ החמה ועד לשקיעתה, ולכן הבא לתקוע בשופר עבור הנשים, רשאי לתקוע כל היום כולו עד שקיעת החמה.

כלל גדול בידינו, כי "מצות צריכות כוונה", וכפי שביארנו בהלכה מיוחדת. ועל כן, השומע קול שופר בראש השנה, צריך שישים לבו, לכוין שבשמיעת קול השופר הוא מקיים את מצות השופר.

הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו

זמן הדלקת נרות של ראש השנה
ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק הנרות,  שהרי אסור להדליק אש חדשה ביום טוב, כמו שביארנו בהלכות חג השבועות.

זמן הדלקת נרות יום טוב שני
ביום טוב שני של ראש השנה, וכן בכל יום טוב שני של גלויות, (כלומר, בחוץ לארץ, שעושים שני ימים טובים בכל חג, כפי שעושים בראש השנה גם בארץ ישראל), גם כן מדליקין נרות יום טוב.

ויש נוהגים להדליק את הנרות בליל יום טוב שני של ראש השנה, אחרי צאת הכוכבים, (דהיינו כעשרים דקות אחרי שקיעת החמה), קודם הקידוש על היין.

והטעם שהם נוהגים כן, הוא משום שאסור להכין שום דבר מיום טוב ראשון ליום טוב שני. כשם שאסור להכין שום דבר משבת לחול, או מיום טוב לחול. ולפי זה היה נראה שאסור להדליק נרות "לכבוד יום טוב שני", כאשר עדיין הוא יום טוב ראשון.

ובאמת שנכון הדבר שאין להכין דבר מיום טוב ראשון ליום טוב שני, ולפיכך אסור להכין את הפתילות וכדומה מיום טוב ראשון ליום טוב שני, וכן אסור לבשל ולהדיח כלים מיום טוב ראשון ליום טוב שני, שהרי זה מכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני.

אולם לגבי הדלקת הנרות, כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל (בספרו חזון עובדיה הלכות הימים הנוראים עמוד קפב), לאור דברי התוספות ועוד מגדולי הפוסקים, שאין לחוש לכך, ומותר להדליק נרות של יום טוב שני, אפילו לפני שקיעת החמה של יום טוב ראשון. משום שיש בדבר צורך גם ליום טוב ראשון, שאור הנרות מוסיף אורה בבית. והביא שכן כתב רבינו יוסף חיים בשו"ת רב פעלים. ועוד.

ולסיכום: יש להדליק נרות לכבוד ראש השנה, כפי שנוהגים בכל יום טוב, סוכות, פסח ושבועות. ויש להדליק את הנרות לפני שקיעת החמה. וגם ביום טוב שני אפשר להדליק לפני השקיעה, על ידי העברה מאש אחרת.

השנה, ראש השנה שנת התשע"ח, יחול ביום חמישי וביום שישי, ולכן יש לבאר כיצד נוכל להדליק נרות שבת, ביום טוב שני של ראש השנה. וכפי שנבאר בהלכה הבאה.

עירוב תבשילין שיש לעשות בשנה זו (ראש השנה התשע"ח), ודין מקלחת ביום ראש השנה

בהלכה הקודמת ביארנו את דין הדלקת הנרות בימי ראש השנה, והזכרנו שביום טוב שחל בערב שבת, יש להניח "עירוב תבשילין", וכמו שנבאר.

עירוב תבשילין, מהו?
בשנה זו (התשע"ח) יחול יום טוב שני של ראש השנה ביום שישי הקרוב. ואסרו חכמים לבשל ביום טוב לצורך השבת אלא על ידי "עירוב תבשילין". וכיצד עושים עירוב תבשילין?  יש להניח "פת ותבשיל" מערב יום טוב, (כלומר, מיום רביעי), לצורך השבת (כלומר, לצורך אכילתו בשבת), כדי שיהיה ניכר, שאינו מתחיל בבישול ובאפיה ביום טוב לצורך השבת, אלא רק מסיים מלאכתו.

ביאור הדברים
וביאור הדברים, כי מפני כבוד יום טוב, אסרו חכמים לבשל ביום טוב לצורך השבת, (שלא יראה כאילו היום טוב, הוא כיום חול בפני השבת). אבל אם התחילו לבשל לכבוד שבת כבר מערב יום טוב (כלומר, לפני שנכנס החג), וביום טוב עצמו רק מסיימים את המלאכה, אין בכך פגיעה בכבוד יום טוב. ולכן מניחים תבשיל ופת מערב יום טוב לצורך השבת, כדי להראות שכבר התחילו עוד קודם יום טוב בהכנת המאכלים לצורך השבת, וביום טוב עצמו אינם אלא כמסיימים את המלאכה). ואם לא עשה עירוב תבשילין, אינו יכול לבשל ביום טוב לצורך השבת.

אופן הכנת העירוב
הפת והתבשיל שצריך להשאיר, יש בהם כמה פרטי דינים. והנהוג הוא להניח פת, דהיינו לחם, (במשקל של כ-30 גרם) וביצה קשה. וכשלוקח את הפת והתבשיל בערב יום טוב (לפני כניסת החג) מברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על מצות עירוב. (ויברך בשם ומלכות,  ואחר כך יאמר: בדין עירובא, יהא שרי לנא לאפויי ולבישולי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת. (פירוש הדברים: בעירוב זה, יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק הנר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת). ואחר כך שומר את הפת והתבשיל , ואוכלם (לכתחילה) בליל שבת.

עירוב כללי
ברוב המקומות נוהגים רבני העיר לעשות עירוב תבשילין, באופן מיוחד שמועיל לאותם ששכחו לעשות עירוב תבשילין, ולכן אם שכח לעשות עירוב תבשילין והרב הנמצא במקומו עשה עירוב באופן כזה, יכול לסמוך על עירובו של הרב, ומותר לבשל ביום טוב לצורך השבת, ומכל מקום לכתחילה חייב כל אדם לעשות עירוב תבשילין בביתו.

לסיים את המלאכות מוקדם
אף על פי שעשה עירוב תבשילין, לכתחילה יש לסיים את כל המלאכות שעושים ביום טוב לצורך השבת, בעוד היום גדול, כלומר בשעה מוקדמת, ולא להמשיך במלאכות עד סמוך לכניסת השבת. ומכל מקום אם נתעכב מחמת איזו סיבה, רשאי להמשיך לבשל ביום טוב עד סמוך לשקיעת החמה.

הדלקת הנרות בשנה זו
הדלקת נרות שבת ביום טוב השני של ראש השנה, צריכה להיות כעשרים דקות קודם שקיעת החמה, מפני שלאחר מכן כבר מתקדש היום בקדושת השבת, ואסורה הדלקת הנר. ומותר להכין את נרות השבת ביום טוב עצמו.

דין מקלחת ביום ראש השנה
לשאלת רבים, בענין מקלחת בימי ראש השנה הבאים עלינו לטובה, (שהם יומיים הסמוכים ליום שבת קודש), כבר ביארנו את פרטי הדין בזה בהלכה מיוחדת. ובדבר השאלה המתעוררת מידי שנה בארצות הברית, לגבי דודי מים הגדולים המצויים שם, שהם מלאים מים רותחים תמיד, ותחת הדוד דולקת אש קטנה, שלפעמים (כשמתרבים המים הקרים, ואז על ידי הפעלת טרמוסטט) האש מתגברת ומרתיחה שוב את המים. הנה דנו בזה כמה מגדולי דורינו. והרה"ג רבי גבריאל אלבז שליט"א (עורך ההלכה יומית בשפה האנגלית), האריך בדין זה בתשובה, והציגה בפני מורינו הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, והלה השיבו בתשובה מיום כ"א אלול התשע"ג, שהוא מצטרף להקל בזה, שמותר להתקלח ממים היוצאים מדוד זה, כאשר היו כבר מים רותחים בדוד עוד לפני יום טוב, והביא כמה טעמים להקל בדבר, מפי סופרים וספרים.

סדר ראש השנה

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קרא, כרתי, סילקא ותמרים. ופירש רש"י, מפני שהם ממהרים לגדול, וסימן טוב הוא לראותם בראש השנה.


מתי אוכלים את "הסימנים"?
כבר כתבנו באחת ההלכות בעבר, שאדם שאוכל פירות וירקות קודם הסעודה, מכניס עצמו בספק אם צריך לברך ברכה אחרונה, או שיצא ידי חובה בברכת המזון שאחר הסעודה. ולפי שאין לאדם להכניס עצמו בספק ברכות לכתחילה, הנכון הוא לאכול את מיני הפירות והירקות הנזכרים, בתוך הסעודה, אחרי אכילת כזית פת של ברכת המוציא. וכן נהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל.

האם יש לברך על "הסימנים"?
כשאוכלים ממיני הירקות בתוך הסעודה, לוביא, קרא, כרתי, סילקא, וכן כשאוכלים מראש הכבש בתוך הסעודה, אין לברך עליהם ברכת הנהנין, דהיינו ברכת בורא פרי האדמה וברכת שהכל, משום שברכת המוציא פוטרתם אפילו אם אוכלם בלא פת, שהרי דרך ללפת את הפת בתבשילי ירקות.

וכשאוכלים ממיני הפירות בתוך הסעודה, התמר, הרימון, והתפוח בדבש, יש לברך עליהם ברכת הנהנין, שהיא ברכת בורא פרי העץ, משום שאין דרך לאכלם עם הפת, ואינם נפטרים בברכת המוציא לחם מן הארץ.

סדר האכילה:
כך הוא סדר אכילת הסימנים בלילי ראש השנה: תחילה יקח בידו תמרה (תמר) אחת ויברך עליה בורא פרי העץ, ואם התמרים הם פרי חדש, יברך עליהם גם כן ברכת שהחיינו, (ויזהר שלא יניחם על השולחן בשעת הקידוש כשמברך שהחיינו, שלא יפטרם בברכת שהחיינו שבקידוש ויפסיד ברכתו עליהם, אלא יסירם מן השולחן בשעת הקידוש, או יכסם במפה.) ואחר כך יטעם מעט מהתמרה ואז יאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו", ויטעם עוד ממנה. (וכשאומר את נוסח ה"יהי רצון" יאמרנו בשם ומלכות (כלומר, יאמר בפירוש את שם ה' כפי שאומרים בכל הברכות).

ואחר כך יקח מהרימונים, ויאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה מלאים מצוות כרימון", ויטעם מהם. ואחר כך יקח מהתפוח בדבש ויאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".

ואחרי שטעם מהתפוח בדבש, יקח מהרוביא ויאמר: "יהי רצון וכו' שירבו זכיותינו ותלבבנו". ואחר כך יקח מהקרא (דלעת) ויאמר: "יהי רצון וכו' שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו". (ויש נוהגים לאכול גזר עם הדלעת, שהרי אומר "גזר" דיננו.) ואחר כך יקח הכרתי בידו ויאמר: "יהי רצון מלפניך וכו' שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו". ואחר כך יקח הסילקא (תרד) בידו, ויאמר: "יהי רצון וכו' שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו". ואחר כך יקח ראש כבש או איל בידו, ויאמר: "יהי רצון וכו' שנהיה לראש ולא לזנב, וזה זכר לאילו של יצחק אבינו בנו של אברהם אבינו עליהם השלום."

כשרות הבשר
יש להזהר מאד בכשרות בשר או ראש כבש, שלא יקחנו אלא אם נודע לו בפירוש שהוא כשר, שנשחט על ידי שוחט מומחה ירא שמים, ושבבדיקתו הוברר שהוא "חלק", ואם אינו מוצא ראש כבש כזה, עדיף שייקח ראש עוף או דג או כל בהמה אחרת.

אכילת דגים
יש נוהגים לאכול דגים בראש השנה. לפרות ולרבות כדגים, וכן הובא מנהג זה בשם רבי דוד אבודרהם, ומרן החיד"א הביא שאין לאכול דגים בראש השנה, משום ששמו "דג" נופל על לשון דאג, והביא סמך לזה מתיקוני הזוהר הקדוש. ומכל מקום כשחל ראש השנה ביום שבת, לא יבטל מנהגו בכל שבת לאכול דגים. ויש שנזהרים שלא לאכול אגוז בראש השנה, כי אגוז בגימטריא "חטא". ומנהג זה הובא על ידי הרמ"א בשלחן ערוך.

עבדו את ה' בשמחה, וגילו ברעדה
הסימן הנכבד ביותר מכל הסימנים שיש לנהוג בהם בראש השנה, הוא שתהיה הנהגתו של אדם בביתו בנחת ובשלום ובשמחה בימים אלה. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, היה עובד את ה' בשמחה מיוחדת ביום ראש השנה, והיה מתנהג באהבה ואחוה ובמאור פנים יוצאים מן הכלל עם כל הבאים בצל קורתו. (וזכור לי הכותב, שרוב ימי חייו, מרן זצ"ל לא היה מנשק את אהוביו. מלבד באחרית ימיו ממש. ובפעם הראשונה שזכיתי לקבל נשיקה ממרן זצ"ל, היה זה בלילות ראש השנה, וכן היה מידי שנה, כי אז היה מרן זצ"ל נוהג במאור פנים מיוחד). אך ידע כל אדם להזהר מקלות דעת ושיחת חולין רבה ביום ראש השנה, שהוא יום הדין, ויש להרבות בעיקר בתורה ותפלה וקריאת תהלים וכדומה, איש לפי מהללו. וכבר אמר אחד הגדולים, כי העולם נזהרים שלא לאכול בראש השנה אגוז, כי אגוז גימטריא "חטא". אך אינם זוכרים כי גם ה"חטא" בעצמו, הוא בגימטריא "חטא".

מערכת הלכה יומית מברכת את כל המנויים והלומדים היקרים, בברכת שנה טובה ומבורכת, כתיבה וחתימה טובה, שיתמלאו כל משאלות לבכם לטובה ולברכה, ותעלו מעלה מעלה בתורה וביראת ה', מתוך שמחה ובריאות ועושר ושלום וכל טוב.

תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות!

הלכה יומית

אודות המועצה גלגל השנה הלכות ליל ראש השנה, עירוב תבשילין, שופר ועוד

תגובות אחרונות

Powered by System 1 Soft
עיצוב ע"י טריגר