odot

הלכות יום הכיפורים - בעת הדלקת הנרות בערב יום הכיפורים השנה יש לברך:

ברוך .... אשר קדשנו במצוותיו וציונו "להדליק נר של שבת ויום הכיפורים".

אכילה ורחיצה ביום הכפורים - הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי התורה הקדושה אמרה, "וחי בהם", ולא שימות בהם. ואסור לאדם להמית עצמו או אפילו להכניס עצמו לספק סכנה בשביל תענית יום הכפורים. וכאשר מרן רבינו הגדול זצוק"ל היה רבה הראשי של תל אביב, וכן בשנים שאחר כך, היה מטריח עצמו ונוסע בכל ערב יום כפור, בשעות יקרות אלו, לבית החולים, בכדי לדבר על לבם של החולים שהתענית מסוכנת להם, לבל יתענו, והיה מזכיר את דברי הרדב"ז, שמי שאינו שומע לרופאים מפני שאומר שהוא בוטח בה', הרי זה חסיד שוטה, שהרי התורה אמרה שניתנה רשות לרופא לרפאות, וממילא אדם חייב להתנהג בכל דבר על פי כללי הרפואה, לאחר התייעצות עם מורה הוראה.

חולה שעצם החולי אינו מביאו לסכנה
ויש לציין, שגם חולה שעצם החולי שלו אינו סכנה ממש, מכל מקום לפעמים מחמת תרופות שהוא נוטל, הרי הוא חייב לשתות. ואם לא ישתה עלול הוא להכנס בחשש סכנה. וגם באופן כזה יש להתייעץ עם רופא ומורה הוראה בכדי לדעת כיצד לנהוג. ומצוי מצב זה בחולים הנוטלים תרופות פסיכיאטריות, ואצלם לעתים גם עצם החולי מוגדר חולי שיש בו סכנה.

מי שהוצרך לאכול ביום הכפורים
ומי שהוצרך לאכול ביום הכפורים מחמת מחלה, אם הוא מוכרח לאכול ולשתות כדרכו ממש, הרי שהוא רשאי לעשות כן. שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש. אולם בדרך כלל, אין הדבר כן, אלא הוא יכול להסתפק באכילה ושתיה באופן שאינו אוכל או שותה בבת אחת כמות גדולה, אלא יעשה הפסקות בין אכילה לאכילה, ובכל פעם לא יאכל יותר משיעור של כשלשים גרם מאכל, או ארבעים גרם משקה. ולאחר כעשר דקות יאכל או ישתה שוב כמות זהה. ולפני יום הכפורים יכין לעצמו מאכלים מסודרים ושקולים בשיעור של כשלשים גרם. ויכין לעצמו כלי המכיל כארבעים גרם משקה, ובכל פעם ימלא אותו וישתה ממנו (כמו בקבוק של תינוקות וכדומה).

רחיצה וטבילה ביום הכפורים
אסור לרחוץ במים ביום הכפורים, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור, ולא אסרו אלא רחיצה של תענוג, אבל אם היו ידיו או שאר גופו מלוכלכים בטיט וכדומה, מותר לרחצם, כיון שאינה רחיצה של תענוג . וטבילה במקוה טהרה, אסורה גם היא ביום הכפורים.

ביום הכפורים שחרית יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד, ויטול שלוש פעמים לסירוגין כדרכו בכל ימות השנה, ומברך על נטילת ידיים.

לא ירחוץ פניו במים ביום הכפורים בבוקר, ואם היו פניו מלוכלכות, כגון שיש לו לכלוך ליד עיניו, מותר לרחוץ המקום המלוכלך. ומי שהוא מפונק, ואין דעתו מיושבת עליו כשאינו רוחץ פניו בשחרית, מותר לו לרחוץ פניו בשחרית. והאשכנזים מחמירים בזה שלא לרחוץ הפנים ביום הכפורים אפילו מי שהוא איסטניס, אלא אם כן להעביר הלכלוך סביב עיניו וכיוצא בזה.

אסור לצחצח שיניים ביום הכפורים. ואפילו מי שמיקל בדבר בזהירות ביום תשעה באב, לא יעשה כן ביום הכפורים.


 מוצאי יום הכפורים – דינים מיוחדים לשנה זו - תשע"ח

להוסיף מחול על הקודש
צריך להוסיף מחול על הקודש במוצאי יום הכפורים, כלומר, אין להוציא את היום הקדוש מיד עם צאת הכוכבים, אלא יש להמתין עוד כמה דקות. ולכן אסור לאכול או לעשות מלאכה במוצאי יום הכפורים מיד עם צאת הכוכבים, אלא יש להמתין מעט. וראוי לכל אדם להחמיר על עצמו שלא לאכול ולא לעשות מלאכה במוצאי יום הכפורים, עד שיעברו שעה וחומש (שבעים ושתים דקות זמניות), מזמן שקיעת החמה, כדעת רבינו תם, וכדעת רוב רבותינו הראשונים, כמו שהארכנו בחשיבות הענין להחמיר כשיטת רבינו תם בהלכה מיוחדת.

ומכל מקום, אדם חולה המצטער הרבה מן התענית, וכן נשים מעוברות ומניקות המצטערות הרבה מן התענית, רשאים להקל לטעום מעט זמן אחר צאת הכוכבים.

ההבדלה על הכוס
צריך להבדיל על הכוס במוצאי יום הכפורים, כשם שמבדילים במוצאי שבת ובמוצאי יום טוב.

בורא מאורי האש – שנת התשע"ח
בהבדלה שבמוצאי יום הכפורים, יש לברך "בורא מאורי האש". כפי שנוהגים בהבדלה של מוצאי שבת. והטעם שמברכים ברכה זו בכל מוצאי שבת, הוא משום שחידוש בריאתה של האש, הוא במוצאי שבת, כמו שמבואר בגמרא (פסחים נד.), שבמוצאי שבת נתן השם יתברך דעת באדם הראשון, שנזדמנו לו שתי אבנים, והקישן זו בזו, ויצאה מהן האש.

אבל במוצאי יום הכפורים, שאינו מוצאי שבת, לא שייך טעם זה. ובכל זאת יש לברך על האש, משום שבמשך יום הכפורים, היה אסור להבעיר אש, ועתה חזר ההיתר להבעירה. לכן אנו מברכים "בורא מאורי האש", על חידוש ההיתר להבעיר אש.

ולכן יש להקפיד, שתהיה האש שמברכים עליה, אש מנר "ששבת". כלומר, נר הדולק מערב יום הכפורים, או נר שהודלק מנר אחר שדלק מערב יום הכפורים, שבעצם יום הכפורים היה אסור להבעיר ממנו אש, ועתה, במוצאי יום הכפורים, מותר להבעיר ממנו אש.

ואם אין לו נר שדלק מערב יום הכפורים, לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, בכל שנה ושנה, יש להורות שלא יברך כלל בורא מאורי האש. אבל בשנה זו (התשע"ח), שיום הכפורים בלאו הכי חל בשבת, מי שאין לו נר ששבת, יוכל לברך על נר רגיל, שהודלק זה עתה. שהרי יש לברך על הנר, מאותו טעם שאנו מברכים עליו בכל מוצאי שבת. (שו"ת יחוה דעת ח"א סי' סג, וחזון עובדיה על הימים הנוראים עמוד שפג).

בורא מיני בשמים
בהבדלה של מוצאי יום הכפורים, אין לברך על הבשמים. ואפילו בשנה זו, שיום הכפורים חל בשבת, אין לברך על הבשמים. ומכל מקום כתב מרן רבינו זצ"ל (בספרו עמוד שפד), שטוב הדבר, שלאחר הטעימה מן הכוס כדת, יביאו לפניו בשמים ויברך עליהם.

מחיל אל חיל
מצוה להרבות באכילה ושתיה מתוך שמחה במוצאי יום הכפורים, ואמרו במדרש, שבמוצאי יום הכפורים בת קול יוצאת ואומרת "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך". (קהלת ט).

המדקדקים במצוות מתחילים במוצאי יום הכפורים בבנית הסוכה, כדי לצאת ממצוה למצוה, ועל כגון זה נאמר "ילכו מחיל אל חיל".

אודות המועצה גלגל השנה הל' יום כיפורים, חולה, רחיצה, מוצאי יום כיפור

תגובות אחרונות

Powered by System 1 Soft
עיצוב ע"י טריגר