odot

איסור אכילת והנאה מן החמץ - נאמר בתורה (שמות יג) לענין ימי חג הפסח "מצות יאכל את שבעת הימים, ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך".

ובגמרא במסכת פסחים (דף כא: ועוד), למדו רבותינו ממדרש הפסוקים, שהחמץ בפסח אסור באכילה, וכמו כן הוא אסור בהנאה, שאפילו אם הוא אינו אוכל מן החמץ בפסח, אסור לו למכור את החמץ לגוי וכיוצא בזה, מפני שהוא נהנה במכירה זו. וכל האוכל חמץ בפסח ענשו כרת.

חמץ בפסח – אפילו באלף אינו בטל
כל כך חמור איסור חמץ בפסח, עד כדי כך, שחמץ שנתערב עם מאכלים אחרים, אפילו באלף לא בטל, מה שאין כן בשאר איסורים.

ולדוגמא באיסור אכילת דם, שאם נפל גרם אחד של דם לקדירה עם תבשיל, אם יש בתבשיל ששים גרם של היתר כנגד הדם, הרי הדם בטל בתוכו ("בטל בששים"), והתבשיל מותר. ואילו חמץ בפסח אם יש אלף כנגדו, כגון פירור לחם בתוך סיר גדול עם התבשיל, הכל אסור באכילה מפני אותו פירור של חמץ שנתערב שם.

לכן יש להזהר מאד בעניני חמץ בפסח, לקנות אך ורק מצרכי מזון שאין בהם כל חשש תערובת חמץ, ושנמצאו תחת השגחה אחראית. וכן אין לסמוך על אדם שאינו יהודי שומר תורה ומצוות, כשאומר על מאכל מסוים שאין בו חשש חמץ, וכגון שמעיד על תבלין מסוים שאין בו שום תערובת וכדומה, וכפי שכבר הוכח בעבר, שאנשים נכשלו באיסור חמץ משום שסמכו על החנווני בשעה שאין לו כל נאמנות. וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שנכון שלא לקנות שום תוצרת המיועדת לפסח בלי הכשר על כל מוצר לחג הפסח, וכן הדין אף בדברים שנראה שאין בהם חשש, כגון ליקר, אראק, וכדומה. ובזמנינו אפילו במוצרים הנראים הכי "תמימים", יש חששות רציניים מבחינת כשרות במשך כל ימות השנה, ובפרט בימות הפסח, כי בכל מוצר מעורבים הרבה מאד חומרים מחומרים שונים, והדברים ידועים.

כלים הבלועים מחמץ
אסור להשתמש בפסח בכלים שמשתמשים בהם בכל ימות השנה, שהרי הם בלועים מחמץ, מכיון שבזמן שתבשיל חם נמצא בתוך הכלי, הרי דפנות הכלי בולעות ממנו טעם חמץ, (כשם שהן בולעות טעם בשר או חלב), ולכן יש להשתמש בכלים מיוחדים לפסח, שלא השתמשו בהם למאכלי חמץ, או להכשיר את כלי החמץ לפסח. ובהלכה הבאות יבואר יותר.

דברי רבינו האר"י ומרן זצ"ל
וממרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ"ל שמענו, שהזכיר דברי רבינו האר"י, שמי שיזהר כראוי באיסור חמץ בימות הפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה. וסיפר, שהקשתה אמו של הגאון רבי עקיבא איגר, שהרי מצאנו כמה תלמידי חכמים גדולים שנזהרים מאד באיסור חמץ, ובכל זאת נכשלו בכמה עוונות. והשיב לה בנה הגאון רבי עקיבא איגר, שגם דברי האר"י הם כעין דברי חז"ל, כי מי שנזהר מאיסור חמץ, ינצל מאיסורי אכילה כל השנה, אבל אין הכוונה שתהיה עליו שמירה שלא יחטא כלל.

ועוד הוסיף על כך מרן זצ"ל, מדברי רבינו הר"ן, שכל מה שנמצא הבטחות בדברי רבותינו, שהאדם לא יחטא, אין הכוונה בזה אלא באופן שאין אשמה כלל ביד החוטא, כלומר, הקדוש ברוך הוא שומר על הצדיק ועל מי שנזהר באיסור חמץ וכדומה, דוקא מדברים שאינם תלויים בו כלל. אבל אם יש קצת אשמה עליו, כגון שנכנס לאכול במסעדה שאין עליה השגחה טובה וכדומה, אז אין מצילים אותו מן השמים, ואפשר שיכשל אפילו באיסורי אכילה.

ועל פי זה הסביר הר"ן, מדוע נכשל שלמה המלך בסוף ימיו, שנשיו הטו את לבבו, שזהו משום שעבר והתחכם על דברי התורה, שאמרה "לא ירבה לו נשים", אבל שלמה הרבה לו נשים, ואמר, אני ארבה נשים, ולא יסור לבבי מעם ה'! ובסופו של דבר נשותיו הטו את לבבו. אבל בדבר שאין בו אשמה כלל, כגון מי שהוא זהיר בכל מעשיו, כגון רבי חנינא בן גמליאל וכיוצא בו, אזי ה' יתברך שומרו שלא יבוא לידי מכשול כלל.

 החמץ והקטניות בפסח – שנת התשע"ח

מהות החימוץ
נאמר בתורה (שמות יג) לענין ימי הפסח: "מצות יאכל את שבעת הימים, ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך".

וענין החימוץ שאסרה התורה, הוא שבהתחבר קמח דגן עם המים, ושוהה כך זמן מתאים, משתנה ההרכב הפנימי של הקמח ומתחיל להחמיץ, ומרגע שהחמיץ, אסור אותו החמץ בפסח באכילה ובהנאה, וכן אסור ליהודי להחזיק ברשותו חמץ בימות הפסח.

קטניות
אורז וכל מיני הקטניות, ובכלל זה אפונים, חומוס, שעועית, סויה, עדשים וכדומה, מותרים בפסח, כי אין חמץ אלא בחמשת מיני דגן, חיטה, שעורה, כוסמין, שבולת שועל ושיפון. וקטניות אינן מיני דגן, אלא מיני ירק.

אולם הדבר פשוט שמאחר ומצויים לעתים שיתערבו מיני דגן בקטניות, לכן יש להזהר לברור היטב את האורז וכיוצא בו, לבל יהיו מעורבים בו חטים או שעורים וכיוצא בזה ממיני דגן, כי מצוי לפעמים במקומות שמגדלים ומייצרים בהם את האורז, שמייצרים בקרבתו גם מיני דגן, וכן בבתי האריזה של האורז, אורזים גם כן שאר מיני דגן, והם מתערבים בתוך האורז ועלולים לאסור את כל התבשיל. (וכפי שנתבאר בהלכה הקודמת, שאפילו פירור חמץ יכול לאסור סיר גדול עם תבשיל). ולכן נוהגים לברור את האורז לפסח בתשומת לב רבה ובכובד ראש, שלש פעמים, ובשעה שילדים קטנים אינם נמצאים בסביבתם של הבודקים.

מנהג האשכנזים וכמה מקהלות הספרדים
מחמת החשש לתערובת גרגרי דגן בתוך הקטניות, נהגו האשכנזים איסור בקטניות בפסח. וכך נימנו וגזרו גדולי רבותינו שבאשכנז, לאסור באיסור גמור כל אכילת קטניות בפסח. אולם ברוב ארצות הספרדים לא נתקבל איסור זה כלל ועיקר. ואין לספרדי להחמיר על עצמו בדבר זה מכמה טעמים.

אמנם ישנם כמה מיראי ה' הספרדים שנהגו להחמיר כמנהג האשכנזים שלא לאכול אורז בפסח. ובפרט נפוץ הדבר בקרב המערבים, יוצאי מרוקו ושאר מדינות צפון אפריקה. אולם אף הם אינם מחמירים בדרך כלל, אלא באורז, אבל בשאר קטניות נוהגים היתר. ויש שנהגו לאסור אכילת חומוס גם כן.

השאלה שמתעוררת השנה
השנה, שנת התשע"ח, ישנה שאלה מיוחדת הנוגעת לדין הקטניות בפסח. כי יום שביעי של פסח, כלומר, היום האחרון של חג הפסח, יחול ביום שישי. ומכאן עולה השאלה, האם מותר לאשכנזים לבשל בחול המועד פסח קטניות, כדי שיהיה להם מה לאכול ביום השבת שאחרי הפסח. ובשאלה זו נדון בעזרת ה' בעתו ובזמנו.

 פרטים בדין קטניות בפסח

בהלכה הקודמת, ביארנו באופן כללי את עיקרי דין החמץ והקטניות בפסח. והסברנו, שלכל הדעות "קטניות", כגון חומוס ואורז, אינן "חמץ" ממש. כי חמץ שייך רק בדבר העשוי ממיני דגן. אולם האשכנזים נהגו איסור בקטניות, משום שהיה הדבר נפוץ מאד, שנתערבו גרגרי חמץ עם הקטניות. ולפיכך הם נמנעים מלאכלם.

"התרת נדרים" לאכול קטניות
עדות האשכנזים, הנוהגים איסור בקטניות, אין להם כל היתר לאכילת קטניות בפסח, ואף אם יעשו "התרת נדרים", אין בכך כלום, ועדיין הם מחוייבים למנהג עדתם, שלא ליטוש את מנהגיהם, ולהמנע מאכילת קטניות בפסח.

ובכלל זה איסור שימוש בשמן סויה, ואכילת אורז, וכן כל כיוצא בזה.

אולם עדות הספרדים שהחמירו על עצמם שלא לאכול אורז, ועתה יש להם איזה צורך להקל באכילת אורז, מחמת חולי וכיוצא בזה, יכולים להתיר להם לאוכלו, אם יעשו "התרת נדרים" כדין, על מה שנהגו עד עתה. וזאת משום שתוקף האיסור שקיבלו הספרדים על עצמם, אינו באותו דרגה כמו שקיבלו עליהם האשכנזים, ואצל הספרדים לא נתקבלה גזירה ממש על אכילת קטניות, אלא נהגו בהם איסור מצד הזהירות, כיון שהיה מצוי חשש חמץ בקטניות. כן פסק מרן הרב זצ"ל בספר חזון עובדיה ח"ב עמוד נה. ואין כאן המקום להאריך.

כלים הבלועים בקטניות
כבר ביארנו, שאסור להשתמש בפסח בכלים שבישלו בהם בשאר ימות השנה. וזאת משום, שכלים שהיה בהם מאכל חמץ רותח, הרי שדפנות הכלי "בלעו" מן החמץ שהיה בהם. ואחר כך כשמבשלים בהם מאכל כשר לפסח, דפנות הכלי "פולטות" טעם של חמץ לתוך התבשיל. וכשם שאנו נזהרים תמיד להפריד את כלי החלב מכלי הבשר, מחמת בליעת הכלים ממאכלי הבשר או החלב.

אולם איסור הקטניות בפסח, אינו חמור כמו איסור חמץ ממש. שאינו אלא גזירה שנהגו להחמיר, מחמת חשש חמץ. לפיכך כתב הגאון רבי ישמעאל הכהן, בשו"ת זרע אמת (ח"ג או"ח סי' מח), שאשכנזי המתארח בבית ספרדי, והספרדי הכין עבורו מאכלים ללא חשש קטניות, מותר לאשכנזי לאכול בביתו ללא חשש.

ואף על פי שהכלים של הספרדי בלועים מתבשילי הקטניות, אין בכך כלום, כיון שאין זה אלא מנהג שנהגו משום זהירות יתירה, ולא שקיבלוהו עליהם כאיסור ממש. (בפרט אם יש לשער שלא בישלו בכלים קטניות בתוך עשרים וארבע שעות האחרונות. ואין האשכנזי צריך לשאול את הספרדי, האם בישלו באותו יום קטניות באותו הכלי. ואין כאן המקום להאריך).

ולסיכום: האשכנזים נוהגים איסור באכילת קטניות בפסח. ואין להקל באיסור זה אפילו על ידי "התרת נדרים". והספרדים שנהגו בזה איסור, ויש להם צורך להקל באכילת קטניות, כגון מחמת חולי וכדומה, יוכלו  להקל בזה על ידי התרת נדרים.

אשכנזי המתארח בבית ספרדי, והספרדי הכין עבורו מאכלים ללא חשש קטניות, מותר לו לאכול מהם, אף על פי שהספרדי בישל קודם לכן מאכלים עם קטניות באותם הכלים.

"הלכה יומית"

Powered by System 1 Soft
עיצוב ע"י טריגר