odot

הזכרנו שאין להשתמש בפסח בכלי חמץ, מפני שהם בלועים מחמץ כמו שהסברנו. והנה דיני הכשר כלים לפסח הם קשים גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מעשית,

ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל סידר לנו בחבוריו ובשעוריו את דיני הכשרת הכלים לחג הפסח.

בזמנינו, שאנו חיים בדורות של שפע שמשפיע ה' יתברך בעולמו, יש לרוב האנשים כלים מיוחדים לפסח. ולכן רוב האנשים לא נזקקים בכלל "להכשיר" כלים במיוחד עבור חג הפסח. מלבד השיש שבמטבח והכיריים וכדומה, שיש להכשירם. ואנו נקדים מעט להסביר את מהות ההכשרה. ולאחר מכן נסביר כמה דינים שמצויים ונצרכים יותר.

כבולעו כך פולטו
כל כלי שעשוי ממתכת או מפלסטיק, דרך ההכשר שלו היא כפי דרך השימוש בו, משום שכלל יש בידינו "כבולעו כך פולטו". כלומר, כפי שהכלי בלע טעם מהמאכלים, כך הוא יכול גם לפלוט אותו. ולפיכך כלי שדרך השימוש בו היא על ידי בישול, כגון סיר בישול, דרך ההכשר שלו היא כתשמישו, כלומר ל"הגעילו", ופירוש הדברים שיש להכניס את הכלי לתוך כלי גדול יותר עם מים רותחים. וצריך שיהיו המים רותחים ב"כלי ראשון". כלומר, יש להגעיל את הכלי במים רותחים שנמצאים בכלי הראשון שבו הם רתחו, שהוא הכלי שמונח על האש או הקומקום החשמלי. אבל אין להגעיל את הכלי בתוך מים רותחים ששפכו אותם מהכלי שבו הם רתחו לכלי אחר, כי כלי זה כבר אינו כלי ראשון, אלא "כלי שני", ואין המים שבכלי שני יכולים לגרום להפלטת מה שבלוע בתוך הכלי שמגעילים בתוכו.

הכשרת סכו"ם
ולכן, סכינים וכפות וכיוצא בזה, אפשר להגעילם ולהכשירם בתוך מים רותחים שבקומקום החשמלי. ואין צורך להכניס את כל הסכין בבת אחת לקומקום, אלא די בכך שיכניס תחילה צד אחד של הסכין ולאחר מכן את צידו השני. (ואם הידית של הסכין עשויה עץ אי אפשר להכשירה בהגעלה).

וכמובן שלפני ההגעלה יש לנקות את הכלים היטב לבל ישאר בהם שום שמץ לכלוך או חלודה. ויש להשתדל מאד שלא להשתמש בכלי למאכלי חמץ (או בשר או חלב בשאר ימות השנה) במשך עשרים וארבע שעות לפני שמגעילים אותו.

כלים שצריכים ליבון באש
שפודים ואסכלאות שמשתמשים בהם באש בלא אמצעות נוזלים, צריכים ליבון באש ממש עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם. כלומר, עד שיאדים הברזל. וכן הדין ב"סיר פלא" שאופים בו עוגה חמץ על גבי הכיריים במשך כל ימות השנה, ההכשר שלו הוא רק על ידי "ליבון חמור" דהיינו ליבון על גבי אש עד שיאדים הברזל. ובסירים בדרך כלל הדבר אינו אפשרי מבחינה מעשית ולכן בהכרח יש לקנות סיר חדש. אבל סיר שהשתמשו בו רק לבישול, יש לו הכשר כאמור על ידי הגעלה במים רותחים.

 הכשרת הכלים לפסח – ניקוי המקרר

ביארנו, שיש להשתמש בפסח בכלים שלא נבלע בהם חמץ. כלומר, כלים חדשים (או מיוחדים לפסח), או כלים שהוכשרו לפסח. ובדרך כלל צורת ההכשר של הכלי היא כדרך השימוש בו.

הכשרת צלחות
צלחות וקערות, ששמים בהן מאכלים חמים, אבל לא משתמשים בהם ככלי ראשון ממש, כלומר, לא מניחים אותן על גבי האש ממש, אלא יוצקים לתוכן מאכלים חמים, צורת ההכשרה שלהן, היא באותו אופן שהן בלעו, כלומר, יש לערות (לשפוך) עליהן מים רותחים מקומקום חשמלי. ועל ידי כך יהיה מותר להשתמש בהן בפסח.

כלי פורצלן
אולם כל זה נכון לגבי צלחות פלסטיק או מתכת, אבל צלחות חרס, אין שום אפשרות להכשיר אותן לפסח. כי התורה הקדושה העידה על כלי חרס שלעולם אינם פולטים את כל מה שבלוע בהם, שנאמר "וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר". והוא הדין לגבי כלי "חרסינה", שאין שום אפשרות להכשירם לפסח. ומעשה היה בשנת התש"ל (1970), בזמן שמרן זצ"ל כיהן במשרת הרב הראשי לתל אביב יפו, ששמע מרן זצ"ל על אולמות ומסעדות שרוצים להכשיר כלי חרסינה לפסח, ושלח אליהם מרן זצ"ל שעל פי ההלכה אין אפשרות להכשיר כלים אלו לפסח, והורה להם לקנות כלים חדשים מיוחדים לפסח ורק אז יקבלו אישור לפתוח את האולמות והמסעדות בפסח. (ילקוט יוסף ח"ג עמוד שצט)

כתב הרדב"ז (ח"ג סימן תא), שכלי פורצלן, דינם ככלי חרס ממש, שאין אפשרות להכשירם. והסכימו על זה גדולי הפוסקים, ובכללם הפרי חדש והגאון רבי אליהו ישראל בספר שני אליהו והגאון רבי חיים פלאג'י בספר מועד לכל חי. ועוד.

מחבת
מחבת, שמטגנים בה מאכלי חמץ בשמן, נחלקו בו הפוסקים אם דינה כדין סיר שמבשלים בו תבשילים של חמץ שדי לו בהגעלה, או שמא מכיון שאין בה נוזלים כל כך, דינה כדין שיפודים שצריכים ליבון על ידי אש. ומנהג הספרדים הוא שדי למחבת בהגעלה לגבי פסח (ובשאר ימות השנה אם בלעה המחבת טעם איסור ממש, יש להכשירה על ידי ליבון באש ממש). אבל למנהג האשכנזים יש להצריך ליבון באש למחבת.

וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שאף למנהג האשכנזים אין צורך שהמחבת תרתח על ידי אש עד שהיא תאדים, אלא די בליבון קל, שהמחבת תתחמם עד שאם ישימו עליה קש הוא ישרף.

המקרר
המקרר, יש לנקותו היטב היטב, שלא ישאר בו שום פירור חמץ, ולאחר מכן אפשר להשתמש בו לפסח בלי חשש, שהרי הוא לא בלע טעם איסור כלל, כי משתמשים בו תמיד למאכלים צוננים.

 הכשר תנור לפסח

שאלה: האם ניתן להכשיר תנור אפיה לפסח?

תשובה: בענין זה דן מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בכמה מקומות בספריו (שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סימן ז ועוד). והנושא מורכב מאד מבחינה הלכתית.

כי הדבר ידוע שבשעת האפיה, המאכלים מעלים אדים שנדבקים בדפנות התנור ונבלעים בו, ולאחר מכן כשאופים דבר אחר בתנור, שוב חוזרים האדים ונפלטים ונכנסים למאכל שאופים אחר כך בתנור. ומכאן הדבר ברור, שבכל ימות השנה אסור להשתמש בתנור אחד לבשר ולחלב, אלא אם כן יכשירו את התנור בין מאכלי הבשר למאכלי החלב.

והדבר ידוע, וכפי שביארנו בשנים הקודמות, שכל דבר שבלע טעם של אוכל, למשל, סיר שבישלו בתוכו בשר, הדרך להכשיר את אותו הכלי, היא באותו אופן שהכלי בלע טעם מאכל. וכפי הכלל "כבולעו כך פולטו". כלומר, כפי שהסיר בלע את הטעם, כך הוא פולט אותו. ולכן סיר מתכת שמשתמשים בו לתבשילים רותחים על האש, יש להכשירו על ידי "הגעלה", שיכניסו את הסיר לכלי גדול שיש בו מים רותחים על גבי האש. ועל ידי ההגעלה הסיר יפלוט את כל טעם המאכלים שבלע קודם לכן.

ומרן השלחן ערוך (בסימן תנא) כתב, שכלים שמשתמשים בהם על ידי ה"אור", כלומר, על ידי אש, צורת ההכשרה שלהם היא על ידי האש. וזהו שנקרא "ליבון". ולמשל, שיפודים שמשתמשים בהם על גבי האש, כדי להכשירם יש ללבנם באש, עד שניצוצות אש יצאו מהשיפוד (כלומר, עד שהוא יאדים מרוב החום). ולמרות שבשעה שצולים עם השיפודים הם לא מגיעים לחום רב כל כך אדם שיאדימו, מכל מקום צורת ההכשר בליבון, כך היא, שיחממו את השיפוד הרבה עד שיאדים ממש.

ולפי זה נראה לכאורה שאת התנור, שפועל בחום רב, יש להכשיר על ידי אש ממש, דבר שהוא בלתי אפשרי מבחינה מעשית.

אולם בתנורים שלנו, כתבו הפוסקים, שמאחר ולא רגילים להשתמש בגוף התנור ממש, אלא באמצעות תבניות שמונחות בתוכו, הרי לגבי התנור עצמו אין אנו חוששים אלא מצד האדים שמתפזרים בתוכו בשעת הבישול או האפיה. ומאחר והתנור בלע את טעם המאכלים על ידי האדים שלהם, אם כך, גם צורת ההכשרה שלו תהיה על ידי חימומו לחום הגבוה ביותר שניתן להסיק אותו, ויהיה די בכך כדי להכשירו.

אולם באמת שיש בזה מחלוקת הפוסקים, ויש אומרים שגם התנורים שלנו צריכים הכשר על ידי ליבון באש ממש. ולכן יש שמחמירים שלא להכשיר את התנור כלל, וקונים תנור מיוחד לפסח. ויש אומרים גם שמבחינה מעשית קשה מאד לנקות את התנור לגמרי עד כדי כך שלא ישארו בו פירורי חמץ, וגם הם מחמירים שלא להשתמש בתנור חמץ בפסח, אלא אם כן מדובר בתנור שמסוגל להגיע לחום רב מאד, (פירוליטי), שמתנקה היטב היטב. אבל בתנורים הרגילים לא משתמשים כלל בפסח.

אולם מעיקר הדין, לגבי תנור שהשתמשו בו בחמץ, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שיש אופן להכשירו, ובנו הגאון הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א, אף הוא כתב בענין זה, (ילקוט יוסף ח"ג עמוד שס), ופסק למעשה בזו הלשון:

תנור אפיה חשמלי, יש לנקותו היטב עד כמה שניתן, ולהמנע מלהשתמש בו עשרים וארבע שעות לפי שיכשירו אותו, ואחר כך ידליקו אותו לחום הגבוה ביותר שניתן, וישאירוהו דולק למשך עשרים דקות, באופן שחום התנור יסלק לגמרי את הזעה (האדים) המועטה שישנה בתנור.

ובאופן זה, לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, ניתן יהיה להשתמש בתנור אף לפסח. (אבל התבניות של התנור, יש להכשירם על ידי ליבון באש ממש. ונוהגים להשתמש בתבניות מיוחדות לפסח, או בתבניות חד פעמיות. ויש מיקלים להגעילם במים רותחים).

כיריים של גז

שאלה: איך ניתן להכשיר את הכיריים של הגז בבית? והאם מותר בכל ימות השנה להניח לחם על החצובה שעל האש?

תשובה: כבר ביארנו שכל כלי שרוצים להשתמש בו בפסח, והשתמשו בו למאכלי חמץ בכל ימות השנה, יש להכשירו. וצורת ההכשר היא כפי צורת הבליעה של החמץ. ולמשל, סיר שבישלו בתוכו מרק חמץ, יש להכניסו לסיר גדול יותר שיש בו מים רותחים על גבי האש, ועל ידי כך "כבולעו כך פולטו", כפי שהסיר בלע טעם חמץ מהמרק, כך הוא יפלוט אותו כעת בתוך המים הרותחים.

ולגבי החצובה, שהיא הברזל שמונח סמוך לאש, ועליו מניחים את הסירים. הרמ"א (סימן תנא ס"ד) בהלכות פסח כתב: "חצובה צריכה ליבון". כלומר, צורת ההכשרה של החצובה, היא על ידי ליבון באש ממש, שיחממו אותה על האש עד שיהפוך הברזל לאדום.

והסביר זאת ה"מגן אברהם", שמאחר ולפעמים נשפכים מאכלי חמץ על החצובה, הרי היא בלעה טעם של חמץ, ומעכשיו אסור להשתמש בה בפסח אלא אם כן ילבנו אותה באש.

אולם רבים מרבותינו האחרונים תמהו בזה על דברי הרמ"א, מאחר והחצובה תמיד נמצאת סמוך לאש, ואם כן, בכל פעם שנשפכים עליה מאכלים, מיד הם נשרפים, ולא מספיקים להבלע בחצובה. (מאמר מרדכי סימן תנא ס"ק יא ועוד).

ועוד הקשו על הרמ"א, שהרי בדרך כלל אנו לא מניחים מאכלים ממש על גבי החצובה, אלא סירים בלבד, והרי הדבר ידוע, שדבר שבלוע בסיר, אינו עובר לסיר אחר כאשר הם סמוכים זה לזה, אלא באמצעות מאכל או משקה. ולדוגמא, סיר שבישלו בו בשר טרף, והעמידו לצידו סיר אחר ובישלו בו בשר כשר, הרי הבשר הכשר מותר באכילה, כי הסיר הכשר לא בלע טעם של איסור מהסיר הטרף, שהרי לא היה בין שני הסירים מאכל או משקה שיוכל להעביר את הטעם האסור מסיר לסיר. (איסור והיתר כלל לא).

והוא הדין לגבי החצובות שלנו, שמניחים על גביהן סירים, הרי אפילו אם נאמר שהחצובה בלעה טעם של חמץ בימות השנה, כעת הטעם של החמץ לא יוכל לעבור לסירים של פסח, שהרי אין כאן מאכל או משקה בין הסיר לחצובה.

ולכן למעשה, פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (חזון עובדיה עמוד עה ובנד"מ עמוד קלז), שלמנהג הספרדים, די בכך שינקו את החצובה היטב היטב, ויערו (ישפכו) עליה מים רותחים מכלי ראשון. כלומר, יש להרתיח מים בסיר או בקומקום חשמלי, ובשעה שהמים רותחים ומבעבעים, יש לשפוך אותם על גבי החצובה כשהיא נקייה (ומתאים לעשות זאת בתוך הכיור לאחר שמכשירים גם אותו). וזהו הכשר מעולה עבורה לימות הפסח.

אבל האשכנזים נוהגים להחמיר בזה כדעת הרמ"א, שלפסח מלבנים באש ממש את החצובה, או שקונים חצובה אחרת לפסח, או שעוטפים אותה בנייר אלומיניום עבה. אבל חומרא זו שייכת דוקא לגבי פסח, משום חומרת איסור חמץ, אבל בכל ימות השנה גם האשכנזים מיקלים בדבר, ומניחים סירים חלביים ובשריים בזה אחר זה על גבי החצובות, ורק לגבי פסח, מחמירים לכתחילה להחליף את החצובות או ללבן אותן באש ממש. (מור וקציעה סימן תנא, ואגרות משה חאו"ח ח"א סוף סימן קכד).

ומן האמור נלמד, שמעיקר הדין מותר להניח פיתה או לחם על גבי הכיריים בכל ימות השנה, כאשר הכיריים נקיות, משום שאין אנו חוששים מצד הדין שהחצובות בלעו טעם של איסור, שהרי כל מה שנשפך על החצובות נשרף מיד ואינו נבלע בתוכן. ויש להקל בזה גם למנהג האשכנזים. והמחמיר תבוא עליו ברכה. (יביע אומר ח"י סימן לה אות י).

ולסיכום: החצובות של הכיריים, יש לנקותן היטב, ולאחר מכן לשפוך עליהן מים רותחים מכלי רותח שעל האש, או מקומקום חשמלי רותח ומבעבע. ובכל ימות השנה מותר להשתמש בהן לכלי בשר ולכלי חלב בלי להכשירן. ודי בכך שהן תהיינה נקיות. (ומותר להניח לחם על גבי כיריים נקיות בכל ימות השנה). והאשכנזים מחמירים לגבי פסח, ללבן את החצובות באש, או להחליפן, או לעטוף אותן בנייר אלומיניום עבה.

אודות המועצה גלגל השנה כלי פסח בהלכות הקודמות הזכרנו שאין להשתמש בפסח בכלי חמץ, מפני שהם בלועים מחמץ כמו שהסברנו. והנה דיני הכשר כלים לפסח הם קשים גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מעשית, ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל סידר לנו בחבוריו ובשעוריו את דיני הכשרת הכלים לחג הפ

תגובות אחרונות

Powered by System 1 Soft
עיצוב ע"י טריגר