odot

היום (יום ראשון תשע"ח) מתענים תענית "שבעה עשר בתמוז", שחלה בשבת, ונדחתה להיום, יום ראשון. וכל הימים שבין שבעה עשר בתמוז לבין תשעה באב, נקראים ימי "בין המצרים" על שם הפסוק (במגילת איכה פרק א פסוק ג) "כָּל רוֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים",

ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, שְאֵלוּ הימים, הם הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם נכנסו האויבים לירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, ופרעו פרעות בישראל, עד יום תשעה באב, שבו החריבו את בית המקדש בעוונות הרבים, ומאז ועד היום עם ישראל אינו יושב בטח, ותמיד קמים עליו אויבים מבית ומחוץ.

דרגות האבלות בימים אלה, ושבוע שחל בו תשעה באב
בימים אלה נבאר את עיקרי הדינים השייכים ל"בין המצרים" (ממה שכתבנו בשנים קודמות, ובתוספת נופך). ודינים אלו מחולקים. שמיום שבעה עשר בתמוז ועד ראש חודש אב, נוהגים מעט מנהגי אבלות. ומיום ראש חודש אב, מוסיפים על מנהגים אלה עוד מנהגים אחרים. ולאחר מכן בשבוע שחל בו תשעה באב, נוהגים מנהגי אבלות נוספים.

ובשנה זו (תשע"ח) יחול יום תשעה באב בשבת, ולכן התענית נדחית ליום ראשון. ומאחר וכך, אין אנו נוהגים בשנה זו מנהגי אבלות המיוחדים לשבוע שחל בו תשעה באב. אך יש בזה חילוקים בין מנהגי הספרדים לאשכנזים כמו שנבאר. ואם ישלח ה' את משיח צדקינו לגאלינו, אז נדבר בעזרת ה' בדברי שמחה, כי פקודי ה' ישרים משמחי לב.

ברכת שהחיינו בימי בין המצרים
טוב להזהר ולא לברך ברכת "שהחיינו" בימי בין המצרים, מליל שבעה עשר בתמוז ועד אחרי תשעה באב, על פרי חדש, או על בגד חדש. ויניח את הפרי או הבגד עד לאחר תשעה באב, ולא יאכלנו בלא לברך שהחיינו.

ומקור המנהג הוא מספר חסידים שכתב שלא היו אוכלים פרי חדש בבין המצרים, כי אמרו, איך נברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" והוא זמן פורענות וימי צרה לעם ישראל? וכן כתב מרן בשלחן ערוך, שטוב להזהר מלומר "שהחיינו" בבין המצרים על פרי או על מלבוש. ואף רבינו האר"י כתב, שאין לברך שהחיינו בימי בין המצרים. וכן הסכימו רוב האחרונים. (חזון עובדיה עמוד קכט).

ומעוברת (אשה בהריון) שרואה פרי חדש ומתאווה לאכול ממנו. מותר לה לאכול פרי חדש בימי בין המצרים. ותברך עליו שהחיינו.

בשבתות שבתוך ימי בין המצרים מותר לברך שהחיינו על פרי חדש או על בגד חדש. ומכל מקום לאחר ראש חודש אב, נכון להחמיר שלא לברך שהחיינו על בגד חדש אפילו בשבת. אבל על פרי חדש יש להקל לברך אף בשבת זו שאחר ראש חודש אב. (כן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו שו"ת יחוה דעת ח"א סימן לז).

ולסיכום: אין לברך שהחיינו על בגד או פרי חדש בימי בין המצרים. ובשבתות שבימי בין המצרים אפשר להקל בדבר. ובשבת שחלה אחר ראש חודש אב, יש להחמיר בזה לגבי בגד חדש, אבל לגבי פרי חדש אפשר להקל.

ומותר לקנות בגדים חדשים בימי בין המצרים, עד ראש חודש אב. אך אין ללובשם עד לאחר תשעה באב.


דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשע"ח

מנהג איסור תספורת
מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב.

מנהג הספרדים
אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב"ם ומרן השלחן ערוך. ושבוע שחל בו תשעה באב, פירושו, השבוע שבתוכו חלה תענית תשעה באב, מיום ראשון ואילך. ולדוגמא, אם יחול יום תשעה באב ביום רביעי, הרי שמיום ראשון שלפניו, נוהגים כל מנהגי האבלות השייכים לשבוע שחל בו תשעה באב.

שבוע שחל בו תשעה באב, שנת התשע"ח
בשנה זו, שבת התשע"ח, יחול יום תשעה באב בשבת. ולכן התענית נדחית ליום ראשון שלאחר מכן. ולפיכך, אין לנו השנה "שבוע שחל בו תשעה באב", וכמו שפסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה (עמוד רכג) וכפי שעוד נבאר בעזרת ה'. וכל המנהגים המיוחדים לשבוע שחל בו תשעה באב, ובכללם איסור תספורת, אינם נוהגים בשנה זו, חוץ מיום תשעה באב בעצמו, שבודאי שאסור להסתפר בו.

תספורת לנשים
לענין תספורת לנשים בשבוע שחל בו למנהג הספרדים, או בכל ימי בין המצרים למנהג האשכזים, נחלקו הפוסקים כיצד יש לנהוג. ובאמת שהדבר תלוי במחלוקת אחרת, וכפי שנבאר:

נחלקו הפוסקים, לענין אשה שאבלה על אחד משבעת קרוביה (אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ובעל), האם אסור לה להסתפר, כשם שלאנשים אסור להסתפר, או שאיסור זה אינו נוהג באשה.

ולהלכה, מרן השלחן ערוך, אשר הספרדים וכל בני עדות המזרח הולכים לאורו, פסק שאין איסור תספורת נוהג באשה. ועל כן תיכף אחר שבעת ימי האבל, מותר לאשה להסתפר. אבל הרמ"א, שלפי הוראותיו הולכים האשכזים היוצאים ביד רמ"א, פסק שאיסור תספורת נוהג גם בנשים.

ולפי זה נראה, שלדעת מרן השלחן ערוך, ולמנהג הספרדים, אין איסור תספורת נוהג בנשים גם בשבוע שחל בו תשעה באב. אבל למנהג האשכנזים היוצאים ביד רמ"א, אף הנשים בכלל איסור זה. וכן פסק הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ועוד מגדולי הפוסקים.

ומכל מקום יש מרבני האשכנזים שכתבו, שאף על פי שבאבלות ממש, מנהגם  הוא שגם הנשים אינן מסתפרות, מכל מקום בבין המצרים רשאיות הנשים להקל בזה, כי אין תוקף מנהג האבלות חמור כל כך מצד הדין, רק בתורת מנהג, כמו שביארנו. אבל בשבוע שחל בו תשעה באב, שאז איסור התספורת הוא מתקנת  חכמי המשנה ממש, ולא רק מחמת המנהג, אין לחלק בין אנשים לנשים.

ולמעשה בשנה זו למנהג הספרדים איסור תספורת אינו נוהג כלל, מלבד ביום תענית תשעה באב עצמו. אבל למנהג האשכנזים, לדעת כמה מגדולי הפוסקים יש להחמיר אפילו לנשים שלא להסתפר.


שמיעת כלי זמר בימי בין המצרים

שמיעת מוזיקה וריקודים בימי בין המצרים
אסור לעשות ריקודים ומחולות בימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ואפילו בלא כלי נגינה.

וכל זה הוא אפילו בריקודים המתנהלים על פי ההלכה, ומנהגי הצניעות המקודשים לעם ישראל, אנשים לבד ונשים לבד, במחיצה מפסקת שאינם רואים אלו את אלו, אבל ריקודים מעורבים אנשים ונשים יחדיו, אסורים בהחלט באיסור חמור בכל ימות השנה.

אף על פי שמעיקר הדין, מותר לשמוע בשאר ימות השנה דרך הרשם קול, טייפ או דיסק וכדומה, שירים, ובפרט שירי קודש, המלווים על ידי כלי נגינה, מכל מקום, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שבימי בין המצרים יש להמנע מכך. וכבר הארכנו בזה במקום אחר. ומכל מקום, בשמחת מצוה, כגון שמחת חתן וכלה, או בשמחת ברית מילה, או בסעודת פדיון הבן, או בר מצוה, או סיום מסכת, מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחה של מצוה, יש להקל בדבר.

שירה בפה בימי בין המצרים
ושירה שהיא בפה, בלא כלי זמר, מותר לשורר בימים אלה. וכל שכן שיש להקל בזה בשבתות של ימי בין המצרים, ואפילו בתשעה באב שחל להיות בשבת, מותר לשורר שירי קודש לכבוד שבת.

מי שפרנסתו מנגינה על כלי זמר
מי שפרנסתו לנגן בכלי זמר אצל גויים, מותר לו להמשיך לנגן בכלי זמר עד שבוע שחל בו תשעה באב. וכמו כן מורה לנגינה, שמלמד תלמידים לנגן על כינור וכדומה, ויש לו הפסד ממון, אם לא ילמד בימים אלה, מותר לו להמשיך ללמד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב. ונכון להחמיר בזה מיום ראש חודש אב. וכמו שיש להקל בזה למורה שמלמד נגינה, כמו כן מותר הדבר לתלמיד הלומד נגינה בימים אלו.

קייטנות שמשמיעים בהם מוזיקה
קייטנות של ילדים, או גני ילדים הפועלים בימי בין המצרים, ובמסגרת פעולתם משמעים בהם שירים המלויים בכלי נגינה, יש להקל להם להשמיע שירים אלה בימי בין המצרים. כן פסק מרן הרב זצ"ל, וכן פסק הגאון רבי יעקב קמינצקי ז"ל.

מתוך הלכה יומית - שנזכה במהרה לבנין בית המקדש אמן.

Powered by System 1 Soft
עיצוב ע"י טריגר