odot

פרשת קורח - מהי מחלוקת לשם שמים?


בפרשתינו מסופר על ענין המחלוקת שעשו קורח ועדתו כנגד משה רבינו עליו השלום, ואת סופו של קורח, וכמו שנאמר: "ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם

ונשיהם ובניהם וטפם, ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש".

וכתב רש"י, בא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אינם מענישים את הקטנים, ובית דין של מעלה אין מענישים עד עשרים שנה, וכאן במחלוקת קורח, מתו אף יונקי שדיים.

קורח היה אבי אבות בעלי המחלוקת שלא לשם שמים בישראל, ומבואר במדרש, שמשה רבינו מרוב הענווה שהיתה לו, ניסה בכל דרך להניא את קורח ועדתו ממעשיהם, והיה מדבר עם קורח, ועונה לטענותיו, בכדי שישתוק ממחלוקתו, אלא שקורח פיקח היה, ואמר לעצמו, הרי אם אענה לו דבר, בודאי הוא חכם יותר ממני, וידע להשיב לי שבעתיים על דברי, ונמצא שהוא מנצחני במחלוקת, לכן מה עשה, שתק ולא השיב למשה רבינו דבר. ראה משה שאין כל תועלת בדבריו עמו, פירש והלך לו. הלך אצל דתן ואבירם, וניסה להניא אותם ממעשיהם, עד שראה שאף הם עומדים ברשעתם ולא נזקקו להשיב לו דבר.

מכאן אנו לומדים איזהו בעל מחלוקת אמיתי, שאף על פי שידעו קורח ועדתו שמשה רבינו צודק מהם, בכל זאת עמדו ברשעתם והמשיכו את סערת המחלוקת כנגדו, והסיתו אחרים ללכת עמם ברשעתם.

רבינו הנשר הגדול הרמב"ם, בפירושו על דברי המשנה במסכת אבות "מחלוקת לשם שמים, כמחלוקת בית שמאי ובית הלל, מחלוקת שאינה לשם שמים, זוהי מחלוקת קורח ועדתו", כתב, כי מי שחולק על חבירו לא על מנת לסתור את דבריו, אלא שברצונו לדעת את האמת, זוהי מחלוקת שסופה להתקיים. כאן גילה לנו הרמב"ם את סוד המחלוקת שהיא לשם שמים. בשעה שהצדדים מוכנים לשמוע כל אחד את דברי חבירו, והוא יודע בעצמו שאם יראה שחבירו צודק מיד הוא יסכים עמו, הרי זו מחלוקת לשם שמים, ואינה דבר שלילי, אבל אם הצדדים אינם מעונינים בהבנה הדדית, אלא בויכוח לשם הצגת הצד האנוכי ותו לא, הרי שזו מחלוקת שלילית ביותר, ואינה עתידה להתקיים.

הנה משה רבינו עומד ומתחנן בפני קורח ועדתו שיחדלו ממעשיהם, והוא אומר להם שאם לא יפסיקו את המחלוקת האדמה תבלע אותם, וקורח יודע כי עד היום כל מילה שיצאה מפיו של משה, היתה אמת וצדק, ואף על פי כן רוח המחלוקת תפסה אותו חזק כל כך, עד שהביא על עצמו ועל כל סביבתו קללה גדולה שלא היה כמותה, שאפילו תינוקות מתו באותו העונש, וכל כך מפני גודל רעתה של המחלוקת.

המחלוקת תמיד אכלה כל חלקה טובה בעם ישראל. הנה בימי דוד המלך, אף על פי שכולם היו צדיקים, היו רבים מאד נופלים במלחמות, וזהו מפני שהיו בהם מלשינים ומרכלים. ואילו בימי אחאב הרשע, היו ישראל תמיד מנצחים במלחמות, וכל כך למה, מפני שבכל עם ישראל, לא היה מלשין אחד שילך לאיזבל הארורה ויספר לה על מעשיו של עובדיה הנביא, שהוא מחביא במערה מאה נביאים ומספק להם מאכל ומשקה. ובזכות זאת היו מנצחים במלחמה, אף על פי שהיו כולם עובדי עבודה זרה!

בין אנשים אי אפשר שלא יווצר ויכוח. תמיד יש על מה להתווכח, ואין זה דבר שלילי. אם רוצים שתהיה הבנה וכל אחד מעוניין לשמוע את השני ולהבין אותו, אז המחלוקת היא דבר טוב ובונה. אבל אם הויכוח הוא לשם ויכוח, ריק מתוכן, בזה המחלוקת היא הרס עצמי איום ונורא, ובזה הורסים כל חלקה טובה.

כמה משפחות טובות נהרסו והיתה בינהם מחלוקת ושנאה על דברים בטלים, ולמשל משפחה אחת שהיא גומלת צדקה וחסד בלי גבול, ומחזיקה עניים, יתומים ואלמנות, אף על פי כן, כשהגיע הדבר לויתור לאחד מבני המשפחה על סכום כסף, עמדו על כך שלא יגיע לו מה שלא מגיע לו, ובכך התנתקו עולמית מאח אהוב, עד שכבר קשה מאד כיום לאחות את הקרעים.

ויכוח טוב לעומת זאת, הוא בונה. חז"ל אומרים שאת סוד הקטורת שמועיל נגד מגיפות, גילה מלאך המוות למשה רבינו. והדבר קשה, שהרי מלאך המוות תפקידו להרוג, ואין תפקידו לתת חיים לבני אדם. ואם כן כיצד זה שמלאך המוות גילה למשה רבינו סוד המביא חיים לבני אדם, הפך מהותו ויעודו? אלא היישוב בזה, כי מלאכי מרום הם כולם מלאכי אמת, ואין בינהם שקר. ומשה רבינו כשעלה למרום לקבל את התורה, מיד פרץ ויכוח גדול בינו לבין המלאכים, כי הם רצו שהתורה תשאר בידיהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, תענה להם, אמר להם משה רבינו, תורה מה כתוב בה? לא תרצח, לא תגנוב, וכי אתם יש אצלכם רציחה? יש אצלכם גניבה? מיד הודו לו המלאכים ונתנו לו מתנות. וגם מלאך המוות נתן לו מתנה, וזו המתנה היא סוד הקטורת, שהיה מציל את ישראל ממגיפות שהיו מצויות בימים ההם מאד. נמצא שעל ידי ויכוח נכון ואמיתי, אפילו מלאך המוות יכול להפוך למלאך של חיים!

כשעם ישראל הם יחד, אז הקדוש ברוך משרה שכינתו בינהם, וכשעם ישראל במחלוקת, כביכול אין הקדוש ברוך הוא מלך עליהם. כשעם ישראל יחד, הם כביכול המדור של השכינה, וכששכינה כאן, יש כאן ברכה וטובה, וה' יברך את עמו בשלום.

שבת שלום ומבורך - הלכה יומית

ערוך ממאמר הרה"ג דוד שאלתיאל שליט"א, (עפ"י שיחות מוסר).

Powered by System 1 Soft
עיצוב ע"י טריגר