odot

פרשת וישלח - מעלת כיבוד הורים


השבת, נקרא על יעקב אבינו, ששלח מלאכים לעשו אחיו, לקראת חזרתו לארץ ישראל, אל הוריו, יצחק ורבקה. המלאכים שבים ואומרים, באנו אל אחיך אל עשו, וגם הולך לקראתך,

וארבע מאות איש עמו. ומיד: "ויירא יעקב מאוד ויצר לו, ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן והבקר והגמלים לשני מחנות".
 
במדרש רבה (פרשה עו סימן ב) מבואר: "וירא יעקב", ממה פחד? פחד מזכותו של עשו, שישב כל השנים הללו בארץ ישראל, וגם זכה לקיים מצות כבוד אב ואם. ואלו זכויות שהיו חסרות ליעקב, כל ימיו שגר אצל לבן בחרן.
 
ואכן, המדרש מכיר בזכויות אלו של עשו. במדרש תנחומא (פרשת קדושים אות טו) נאמר: "בא וראה מצוות כבוד אב ואם כמה חביבה לפני הקדוש ברוך הוא, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו של המקיים מצוה זו בין צדיק בין רשע, מנין? מעשו הרשע, שכיבד את אביו, ונתן לו הקדוש ברוך הוא את כל הכבוד הזה. ומה אם רשע זה, על שכיבד את אביו, פרע לו הקדוש ברוך הוא, המכבד את אביו ומקיים מצוות אחרות על אחת כמה וכמה"!
 
ובמדרש רבה (פרשה סה סימן טז), אמר רבן שמעון בן גמליאל, כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שמשתי אותו אחד ממאה ממה ששמש עשו את אביו. אני, בשעה ששימשתי את אבא, הייתי משמשו בבגדים פשוטים, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי לובש בגדים מיוחדים. ואילו עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, היה משמשו בבגדי מלכות, אמר, אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות, שנאמר "ותקח רבקה את בגדי עשו החמודות אשר אתה בבית", ודרשו חז"ל, בגדים שבהם היה משמש את אביו.
 
אך, בתלמוד בבלי (מגילה טז ע"ב), מבואר, כי יעקב לא נענש על חלק מהשנים בהם לא כיבד את אביו ואמו ולמד תורה. וכך נאמר שם: "אמר רבה, גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אם ואם, שכל אותם שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר, לא נענש. וכתב שם רש"י, יעקב, למד תורה ארבע עשרה שנה בבית עבר, ולא נענש עליהם על ביטול מצוות כבוד אב ואם.
 
ואכן, לאור דברי הגמרא הללו, פסק רב אחאי גאון (מחכמי העיר פומבדיתא, נולד בשנת 680 ונפטר בארץ ישראל בשנת 752) בספרו שאילתות דרב אחאי (פרשת תולדות שאילתה יט), להתיר לבחור ללמוד תורה מחוץ לעיר מגוריו, אף שבעקבות כך ימנע ממצוות כבוד אב ואם באותם שנים בהם הוא לומד תורה.
 
יתירה מזאת, פסק הרב יחיאל מיכל אפשטיין בספרו ערוך השולחן (יו"ד סימן רמ סעיף לו), כי אף שההולך מחוץ לעירו לצורך פרנסתו צריך ליטול רשות מאביו ואמו, מכל מקום, אם הולך ללמוד תורה בעיר, יכול ללכת אף ללא רשות אביו ואמו.
 
גם הרב יצחק וייס זצ"ל (גאב"ד העדה החרדית בירושלים) בשו"ת מנחת יצחק (חלק ט סימן קג), פסק שמצווות כבוד אב ואם אינה דוחה את זכותו של הבן ללמוד תורה במקום שלבו חפץ ואין ההורים רשאים להתערב בזה.
 
מנגד, הרב פנחס הלוי הורוביץ זצ"ל בעל ספר "המקנה" (קדושין לא ע"א), סבור שיש כבוד אב ואם (כבד את אביך ואת אימך) ויש מורא אב ואם (איש אביו ואמו תיראו), וההבדל ביניהם, שכבוד אב ואם, הוא חיוב אף ללא ציווי ההורים, לכבדם מיוזמתו של הבן. ואילו מורא הורים, הכוונה, לא לעבור על דברי ההורים לאחר שהביעו את רצונם. ולפי זה מדייק הרב בעל "המקנה", בתלמוד נאמר, גדול תלמוד תורה יותר מ"כיבוד אב ואם", אך לא יותר מ"מורא אב ואם", ולכן במקום בו מקום לימוד תורה (מחוץ לעיר המגורים, או באיזה מוסד לימודים, אך לא בשאלה אם בכלל ללמוד תורה, שאז לכל הדעות אין הוא חייב לציית להוריו), נוגד את דעת ההורים, אין זה דוחה את מצוות מורא הורים .ויעקב לא נענש, כיוון שהלך בהסכמת הוריו, ושם למעשה לא עבר על דבריהם, אלא רק נמנע מכיבוד הוריו.

שבת שלום ומבורך, מאמרו השבועי של הרב זבדיה כהן - חבר בית הדין הרבני תל אביב, עבור " הלכה יומית ".

Powered by System 1 Soft
עיצוב ע"י טריגר