odot

פרשת ויגש - שמחה של מצווה ולא מוותר על קריאת שמע


בפרשת השבוע, אנו עדים לפגישת יעקב עם יוסף, בן הזקונים שלו, שאותו הוא אהב יותר מכל אחיו, לאחר עשרים ושתיים שנה, בהן חשב כי "טרוף טורף יוסף", ומיאן להתנחם,

ומיד כאשר נודע לו כי יוסף חי, הוא ממהר לרדת למצרים לפגוש את בנו האהוב יוסף.
 
בפרשה נאמר: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה, וַיֵּרָא אֵלָיו, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד".  (בראשית מו, כט).
 
רש"י הקדוש, מביא בפירושו את דברי המדרש: "אבל יעקב לא נפל על צווארי יוסף, ואמרו רבותינו שהיה קורא קריאת שמע".
 
בספר "ברכת פרץ" מובאת השאלה, אם ברגע הפגישה עם יוסף, הגיע זמן קריאת שמע, אם כן, מדוע יוסף עצמו, לא קרא גם הוא קריאת שמע. ואם נאמר שלא הגיע זמן קריאת שמע, מה הביא את יעקב אביו לקרוא קריאת שמע דווקא ברגע מיוחד זה?
 
ומשיב שם המחבר, שאכן, באותה שעה של הפגישה עם יוסף, לא הגיע זמן קריאת שמע, אך יעקב החליט לקרוא דוקא אז קריאת שמע, "לפי שדרכם של צדיקים, בזמן שיש להם ישועה ושמחה גדולה, הם מנתבים זאת מיד לאהבת ה' יתברך, שחנן אותם וגמל להם את הטובה הזו", ולכן באותה שעה גדולה של שמחת אב הפוגש את בנו האהוב, לאחר עשרים ושתיים שנה, יעקב עוצר לרגע, קורא קריאת שמע, ומייחד את שמחתו לקבלת עול מלכות שמים.
 
ומובן כי למעשה, התנהגות זו עומדת בניגוד גמור לדרכו של העולם. שהרי אדם רגיל שעסוק בשמחתו הפרטית, מרגיש כל כך טרוד, עד שחכמינו פטרוהו מקריאת שמע, כמו ששנינו במסכת ברכות, "חתן פטור מקריאת שמע" בגלל שטרוד בשמחתו. ואילו הצדיקים השלמים, אדרבה, ברגע של רום פסגת השמחה, הם עומדים וקוראים שמע ישראל ומשעבדים את שמחתם הפרטית לאהבת ה' יתברך.
 
מסופר על הגאון בעל החתם סופר, שהיה גר בעיר "פרשבורג", ושם היה סוחר עשיר גדול, אשר כגודל עשרו כך גודל קמצנותו. לקבל ממנו מעט מעות לצדקה, היה קשה יותר מקריעת ים סוף.
 
לימים, התהפך עליו מזלו, והעשיר ירד אט אט מנכסיו עד שהפך לעני מרוד. אף אחד מבני העיר לא היה מוכן לסייע לו בעת צרתו, שכן כולם זכרו את קמצנותו הרבה בימי עושרו.
 
בצר לו, פנה אל הגאון החתם סופר, ובקש את עזרתו, לקבל ממנו הלוואה, עד שירווח לו וישיב את הלוואתו לרב.
 
שמע הרב את בקשתו ואמר, אכן, רצוני לעזור לך, אולם אין בידי כעת אפילו פרוטה, אך מוכן אני לתת לך את פמוטות הכסף שבביתי. לך מכור אותם! קח את תמורתם כהלוואה, עד אשר ירווח לך!
 
שמח אותו סוחר, מכר את כלי הכסף של הרב, ובכסף שקיבל תמורתם, עסק בסחורה, עד שעשה חייל בעסקיו, ואט אט חזר לעשרו הרב כבראשונה.
 
בא הסוחר לבית הרב בעל החתם סופר, ששהה באותה שעה בישיבה עם תלמידיו. פנה העשיר אל הרב, הודה לו על עזרתו, והחזיר את סכום ההלוואה שקיבל ממנו. אך מיד הוסיף, מאחר והרב היה היחיד שעזר לי והציל אותי ואת בני ביתי מחרפת רעב, הבאתי לכבוד הרב מתנה, קופסא יוקרתית, ובה טבעת זהב עם אבן יקרה.
 
נטל הרב את הטבעת עם האבן היקרה, בחן אותה מול האור בחלון ואמר: איזו אבן נפלאה! ממש מלאכת מחשבת! ודאי מחירה רב מאוד! והמשיך למלמל מילים של התפעלות לעיני הסוחר ותלמידיו הרבים.
 
תלמידי הרב שראו את התפעלותו של רבם מטבעת הזהב והאבן שבה, ואת שמחתו הגדולה בקבלת המתנה היקרה, החלו לוחשים זה לזה, "הרי זה ריבית"! איך הרב מרשה לעצמו לקחת ריבית האסורה מהתורה! (מאחר והרב נתן לסוחר הלואה, אסור היה לו לקבל תמורת ההלואה סכום כסף נוסף).
 
בינתיים המשיך הרב להתפעל, וככל שגברה התפעלותו, כך גברו לחישות התלמידים על רבם.
 
לפתע הפנה הרב את מבטו לתלמידיו ואמר: "הקדוש ברוך הוא זימן לי את האבן היקרה הזאת, יפה היא האבן, וערכה הכספי רב ביותר, אך זוהי ריבית האסורה מן התורה, אני מקיים מצווה ואיני נוטלה, וכי לא אשמח בשל כך".
 
הסביר הרב, יש לי הזדמנות לקיים מצוות ריבית, אם מיד לא אקח את המתנה, במה יבוא לידי ביטוי קיום מצווה זו, אך כעת שהתפעלתי מאוד, והייתה לי שמחה גדולה בקבלת המתנה, אך את אותה שמחה ניתבתי בכך שלא אקבל את המתנה, ועל ידי כך אקיים את מצוות איסור נטילת ריבית!
 
שבת שלום ומבורך - מאמרו השבועי של הרב זבדיה כהן - חבר בית הדין הרבני תל אביב, עבור " הלכה יומית".

אודות המועצה פרשת השבוע פרשת ויגש - שמחה של מצווה ולא מוותר על קריאת שמע

תגובות אחרונות

Powered by System 1 Soft
עיצוב ע"י טריגר