odot

חג הפסח - מהות קרבן הפסח - "חג הפסח - מזל טלה"


חג הפסח בפתח, ואנו תקוה כי נזכה שעוד השנה יבנה בית מקדשינו ונזכה להקריב קרבן הפסח וקרבן חגיגה בשמחה ובטוב לבב.

דיני קרבן פסח מרובים הם, ופירשם רבינו הגדול הרמב"ם בהלכות קרבן פסח, אולם כמה ממצוות הקרבן העיקריות מפורשות בפסוקים בתורתינו הקדושה.

הראשון, שלא לאכול את קרבן הפסח כשהוא נא, כלומר חצי צלוי, וכן אין לאכלו מבושל במים, כי אם צלי אש. ושיהיה צלוי היטב כראוי.

הדין השני, שאין להוציא את הבשר החוצה, וכן נאמר בו "עצם לא תשברו בו", שאין לשבור את עצמותיו של הקרבן. ולכאורה צריך ביאור, כי מצוות אלו כולם אין להם טעם, כי מה טעם יש בכך  שנאכל את הבשר דוקא באופנים כאלו, ולכאורה יאכל כל אחד את הקרבן איך שירצה.

עוד דין מפורש בפסוק, כי אדם ערל, כלומר שלא זכה להיות נימול, אינו רשאי לאכול מקרבן פסח, ואפילו אם לא פשע במה שלא מל, וכגון שהוא אנוס בדבר, לפי שהמילה יכולה לגרום לו סכנה מחמת בעיה רפואית בקרישת הדם וכדומה, אף על פי כן אינו רשאי לאכול מקרבן בפסח. גם נצטוינו שלא להותיר מבשר הקרבן עד הבקר, וגם דינים אלו צריכים ביאור.

רבינו הרא"ה, רבי אהרן הלוי, בספר החינוך, ביאר לנו קצת מטעם מצוות אלו. וכך כתב, כי נצטוינו בקרבן פסח, כדי שנזכור יציאתינו ממצרים, ונצטוינו לאכלו צלי דוקא, לפי שכך דרך בני מלכים ושרים, שאינם אוכלים בשר אלא כשהוא עשוי כראוי, שיהיה ערב וטוב לחיך, וכן אל לנו לאכלו אלא צלי, לפי שדרך שאר בני אדם, שלפעמים אין ידם משגת כל כך לקנות בשר כרצונם, ולכן שמים בקדירה מעט בשר, ומוסיפים עליו ירק וכדומה כדי לשבוע. ולפי שגם זה אינו מדרכי בני מלכים, לכן נצטוינו לאכלו צלי דוקא. כדרך בני מלכים, לפי שעלינו לזכור, שיצאנו מעבדות לחירות עולם, להיות לה' יתברך ממלכת כהנים וגוי קדוש, ועל כן ראוי לנו להתנהג באכילתו בדרך חירות ושררה.

גם במה שנצטוינו שלא להותיר מן הקרבן עד הבקר, פירש בעל החינוך בטעם הדבר, לפי שרק העניים ושאר בני אדם דרכם לשמור ממאכלי היום למחר, אבל השרים והמלכים אינם אוכלים מה שלא נתבשל באותו היום,  לפי שאינם חוששים מהיום שמא לא יהיה להם למחרת מה לאכול, ועל כן מרשים הם לעצמם לאכול לשובע נפשם, בלי לדאוג למה שיאכלו אחר כך.

גם במצוה שלא להוציא מן הבשר החוצה, פירש בעל החינוך, לפי שרק העניים דרכם להראות את מאכליהם החשובים לאנשים אחרים הנמצאים מחוץ לבית, לפי שכל ימיהם הם אוכלים לחם צר ומים לחץ, וכשמזדמן להם אחת לששים או לשבעים שנה מאכל יקר, מיד הם ממהרים להראות לשכניהם את המאכלים, מרוב התלהבותם ושמחתם מהאוכל המיוחד שנזדמן להם. וגם הם שמחים לתת לשאר מכריהם ואהוביהם לטעום מאותם המאכלים הערבים. אבל העשיר, אין דרכו בכך, כי כל ימיו הוא מורגל במאכלים ערבים, ואינו מוצא טעם להראות את מאכליו חוצה. לכן נצטוינו שלא להוציא מהבשר החוצה כלל, בכדי שנתנהג בכל הוויתינו כבני מלכים ממש.

ולאור האמור מדברי רבינו בעל החינוך, הדברים קשים, שאם כל מצוות הפסח הם בכדי שנהיה כבני מלכים, אם כן מה טעם יש במצוה שלא יאכל ערל  מקרבן הפסח, והלא אדרבא, מצות המילה היא חותם בבשירנו המורה כי אנו עבדים לה' יתברך, וכשם שעושים סימן בגופו של העבד כנעני, שרוצעים את אזנו כשנהיה עבד עולמים, כמו כן אנו עבדי עולם לה' יתברך, ובודאי שאין זה מדרכי בני מלכים שנראים כעבדים נרצעים לעד.

והתשובה לזה, כי הנה מצאנו בכמה מקומות שהתורה קוראת למשה רבינו "עבד", עבד ה', משה עבדי, וכן על זה הדרך, ובאמת שבעיני התורה זהו תואר כבוד מאין כמותו לאדם, שיהיה עבד ה', כי זו החשיבות הגדולה ביותר ליהודי, כי בכח מעשיו הגיע להשגה שהוא עבד לה' אלהיו, עבד שכל מחשבותיו ולבו נתונים לעשות נחת רוח ליוצרו, ובכח פעולתו בתורה ובקיום המצוות, נעשה רצונו כרצון ה' יתברך, ואז גם הקדוש ברוך הוא מזכהו, שעושה את כל רצונו של עבדו.

אדם כזה, שכל מאויי לבו נתונים לעשות את רצון ה', הוא המלך האמתי, כעין מה שאמרו חז"ל "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ (כלומר מנהגו של עולם) ועול מלכות, כי הוא הופך להיות אדון לעצמו, כי הוא תמיד שמח בחלקו ועושה את רצונו, כי רצונו הוא כרצון ה' יתברך, ועל כן הוא מלך ממש, ובזמן אכילת קרבן פסח, כשהוא צריך לנהוג כמלך, הרי שעליו להיות עבד נאמן לאלהיו, כי רק אז הוא מלך אמיתי.

חג הפסח – מזל טלה

נאמר בתורתינו הקדושה: ,דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת, שֶׂה לַבָּיִת, וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם, וְלָֽקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם, וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹֽא יִֽהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

ומפורש בדברי רבותינו, כי נצטוו ישראל, ביום העשירי לחודש ניסן, לקשור את הטלה לכרעי המטות שלהם. וכך היה הטלה קשור במשך כמה ימים, עד לערב פסח ממש, שאז שחטו את הטלה, ושמו מהדם שלו על כניסות הבתים. ועל ידי כן זכו ישראל ונגאלו מארץ מצרים.

והסביר זאת רבינו צבי פסח פראנק זצ"ל, (אשר עליו אמר מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כי ממנו הוא קיבל את דרכי ההוראה, שרבי צבי פסח עצמו קיבל אותם מרבי שמואל סלנט זצ"ל), כי מטרת הנסים שהיו לעם ישראל בארץ מצרים, ושאנו קוראים ומדברים עליהם עד הימים הללו, היתה לטעת בלבותיהם של ישראל את האמונה בהשגחת ה' יתברך בעולם.

והנה בדורות ההם, היו המצרים שטופים באמונות באלילים ובמזלות, כי הם היו בטוחים שכוכבי השמים גוזרים גזירות על בני האדם. ולכן אמר פרעה מלך מצרים לעם ישראל, "רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם", שפירוש הדברים הוא, שראה פרעה כוכב אחד ששמו "רעה", שהוא גורם לשפיכות דמים, והיה פרעה וכל מצרים משוכנעים בכך שעתיד דמם של ישראל להשפך במדבר סמוך להר סיני.

ולכן היה צורך להחדיר בלב כל ישראל לעולם ועד, כי ה' הוא האלוקים, ואין עוד מלבדו. ומאחר ובימי ניסן המזל השולט הוא מזל טלה, והמצרים היו עובדים את הצאן כעבודה זרה, כי הצאן מסמלים את המזל של חודש ניסן שהוא ראש החודשים, לכן צוה ה' יתברך על ישראל לעשות דבר שהוא ההיפך מכל מה שהיו מאמינים בני הדור ההוא. ביום העשירי בניסן, שהוא היום בו מזל טלה מתגבר ועולה, לקחו ישראל את הטלה, וקשרו אותו בבזיון לכרעי המטה, והודיעו כי בעוד ארבעה ימים ישחטו את הטלאים הללו, ויגאלו ממצרים. והיה הדבר ממש להיפך מדעת כל בני האדם.

ואמנם הפך ה' את המזל לטובה על ישראל, כי הם ביזו את ענין המזלות, שקשרו את הטלה לכרעי המטה, ולבסוף שחטו את הטלה, ודוקא בזכות זה, פסח ה' ודילג מעל בתי ישראל, וה' יתברך בכבודו ובעצמו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף, המית את בכורות מצרים. ואף כאשר הגיעו ישראל למדבר סיני, שעל פי המזל היה צריך דמם להשפך שם, צוה ה' יתברך ויהושע בן נון מל את ישראל, ובכך נתבטלה הגזירה שהיתה ראויה להם מצד המזל.

ויש להוסיף על כך שגם בקריעת ים סוף, הראה ה' יתברך לישראל את ממשלתו על הטבע, כי ענין קריעת ים סוף היה ממש להיפך מכל גדרי הטבע, ומאחר וכל נשמות ישראל היו כלולים בבני הדור ההוא, עלינו לדעת, כי בלב של כל אחד מאתנו, מתנוססת אמונה וידיעה טהורה בממשלת ה' יתברך בעולם, כי אין עוד מלבדו, וכשם שהראה ה' יתברך נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, כן נזכה במהרה בימינו, ותתקיים בנו נבואת הנביא מיכה, "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". ואז העולם כולו, ששקוע בדורינו בתקשורת המתחדשת, ובכל הבלי האופנה והזמן, כולם יופתעו ויעמדו נדהמים, כיצד הדת היהודית המקורית תכבוש את העולם, והאמת מארץ תצמח, וכל בני אמריקה, רוסיה ואירופה, יושבי סין ויפן, כולם יודו באמונה בה' יתברך על יד משה רבינו, וכפי שממשיך הנביא ואומר, "יִרְאו גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבֽוּרָתָם, יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה, יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹֽתֵיהֶם אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ וְיִֽרְאוּ מִמֶּךָּ". אמן כן יהי רצון.

שבת שלום וחג פסח כשר ושמח - "הלכה יומית"

Powered by System 1 Soft
עיצוב ע"י טריגר