odot

פרשת בלק - אדם תמיד ישתדל להיטיב דרכיו


נאמר בפרשה: "ויאמר בלעם לאתון, כי התעללת בי, לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך". בקשה נפוצה למדי קיימת בקרב אנשים הרחוקים מן התורה והמצוות.

ותמיד הם אומרים, אם יש ה' בעולם, אז שיעשה לנו נסים ונפלאות כאשר עשה לאבותינו, ומיד נאמין בו, אבל כל זמן שאין אנו רואים בעיננו את ה' ואת נפלאותיו, איך נאמין בו?

בפרשתינו זו אנו רואים שזה לא קורה. שהרי יש לשאול, איך בלעם הרשע הולך בדרכו לקלל את ישראל, והנה ה' עושה לכבודו נס ופלא אשר לא היה כמותו, שהאתון בכבודה ובעצמה מדברת אליו, ועם כל זה, בלעם לא נבהל ומיד אומר, חטאתי עוויתי פשעתי, ומתחרט, אלא אדרבא, הוא כועס על אתונו ומכה אותה מכות חזקות, ואומר לה: לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך. וכל זה צריך הבנה.

ומפרש רבינו בחיי, כי אדם שיש בו טבע של אכזריות במידה רעה ומושרשת בו, נעשה המעשה שהוא מבקש לעשות כטבע אצלו, שהוא עושה אותו בתמימות גמורה, כאילו ברור לו שכך יש לנהוג, וממילא, כל חכמתו לא תועיל לו גם אם יראה בעיניו שאותו המעשה הוא לא נכון. וכך אנו רואים, שבלעם שהיה אדם חכם נשגב מאד, מכל מקום כאשר האתון מדברת אליו, הוא עונה לה ממש כמו ילד קטן, הוא אומר לה "כי התעללת בי", את התחלת! ממש כילד קטן, ומוכח מכאן, כשאדם שקוע ברשע שלו, אפילו אם יראה בעיניו עניני של נסים ונפלאות, כל זה לא יגרום לו לחזור בתשובה. (ובלשון העם, מי שהוא מסובך בדעתו באיזה דבר, כל האינטלגנציה שלו לא תעזור במקום שהוא נפגש בתיסבוך העצמי שהוא בנה לעצמו).

הנביא מספר בספר מלכים, שכאשר בנה חיאל לבית האלי את העיר יריחו, מתו בניו כולם, ו"באבירם בכורו יסדה, ובשגוב צעירו הציב דלתיה", וכל זאת מפני שה' יתברך אסר על בניית העיר יריחו. הלכו אליהו הנביא ואחאב מלך ישראל לנחם את חיאל באבלו על מות בנו האחרון. וכשישבו שם, פרץ ויכוח בין אחאב לאליהו. אליהו אמר שבניו של חיא מתו בעון בניית העיר יריחו. וכמו שקילל יהושע את מי שיבנה את יריחו. צחק עליו אחאב מלך ישראל, ואמר לו, והלר אפילו קללת משה רבינו שהיה רבו של יהושע אינה מתקיימת, שהרי אנו עובדים עבודה זרה ויורד לנו גשם, ובקריאת שמע נאמר שהגשם ירד רק אם נשמע בקול ה'. ומעתה, איך תאמר שקללת יהושע מתקיימת, והלא קללת התלמיד בודאי אינה יותר מקללת הרב.

מיד כעס אליהו הנביא מאד, ואמר "חי ה' אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי"!

והנה אחר כמה שנים שלא ירד גשם ולא היה טל, אחאב אומר לעובדיה הנביא, בא ונחפש יחד מקור מים, בכדי להחיות את מעט הבהמות שעוד נשארו לנו למאכל. והנה אחאב הרשע הולך בדרכו לבדו, כי את עובדיה שלח ללכת בדרך אחרת לפניו, והוא הלך לבדו, כי אף שראה את הבטחת אליהו מתקיימת, לא שת לבו לכל זה, והמשיך לעמוד במרדו לעבוד עבודה זרה, ולא היה מוכן לשום פשרות עם אליהו. עד שנעשה מה שנעשה, ועל ידי אליהו הנביא ירד גשם לעם ישראל וניצלו ממות בצמא אחר שחזרו בתשובה.

הנה אנו רואים, שאם אדם לא מוכן להטיב את דרכיו, לא יועילו לו כל הנסים שבעולם, והוא ימשיך באמת לעמוד במרדו, ואדרבא, לפעמים הנסים גורמים לו שהוא מתרחק יותר ויותר, כמו שהיה אצל אחאב, שנעשה עקשן יותר מחמת מה שראה שלא יורד גשם, והחזיק בדעתו בכל עוז. אבל אם אדם מטיב את דרכיו ושומע בקול ה', הוא אינו צריך נסים, ואפילו בהסתכלות קלה על העולם הוא רואה את יד ה' בכל דבר ודבר, כי מי עשה כל אלה אם לא מיד ה'? והוא יודע כי הכל מאתו יתברך.

שבת שלום. הלכה יומית - עפ"י מאמר הרה"ג דוד שאלתיאל שליט"א, עפ"י מעייני החיים ח"ב.

Powered by System 1 Soft
עיצוב ע"י טריגר