odot

פרשיות "מטות -מסעי" - ניזהר בנדרים ונעריך את התורה הק' המנחה אותנו בדרך ישרה


השבת  פרשיות "מטות מסעי" מחוברות, נקרא על עניין הנדרים. בתורה נאמר "איש כי ידור נדר, או השבע שבועה, לאסור איסר על נפשו, לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה".

שלמה המלך אמר בקהלת (פרק ה פסוק ג-ה) "כאשר תידור נדר לאלהים, אל תאחר לשלמו, כי אין חפץ בכסילים, את אשר תידור שלם, טוב אשר לא תידור משתידור ולא תשלם". ובגמרא במסכת נדרים (דף ט' ע"א), רבי מאיר אומר, טוב מזה ומזה, שלא תידור כלל. וכך נפסק להלכה בשלחן ערוך בהלכות נדרים (יורה דעה סימן רג סעיף א-ו) 'אל תהי רגיל בנדרים, צריך להיזהר שלא ידור שום דבר, כל הנודר ואפילו מקיימו נקרא רשע, ונקרא חוטא, ואפילו צדקה אין טוב לידור, אלא אם ישנו בידו, יתן מיד, ואם לאו, לא ידור, עד שיהיה לו, ואם פוסקים צדקה, וצריך לפסוק עמהם, יאמר בלי נדר'. עד כאן. ובמסכת שבת (דף ל"ב ע"ב) דרשו רבותינו דברים חמורים על הנודר ולא מקיים.
 
וצריך להבין מדוע החמירו כל כך בעוון נדרים יותר אפילו מחטא ועוון שיש עליהם תשובה, ואפילו על אדם שנודר ומקיים נאמר רשע, וחוטא, מה חורי האף הגדול הזה?
 
כדי להבין זאת, נקדים, מעשה בבחור צעיר לימים שחיפש עבודה, בלשכת העבודה שלחו אותו לשירות בתי הסוהר, שם חיפשו סוהרים, ואכן הבחור הנ"ל קיבל את העבודה, לבש את מדי הסוהר, והחל בעבודתו. סייר הסוהר החדש בבית הכלא, וראה אסירים עם אזיקים, חלקם בתאים רגילים, וחלקם בצינוק ובידוד, אך מה רבה היתה הפתעתו, כשראה בפינת הכלא, אסיר שמתהלך באופן חופשי ללא אזיקים, בתא מרווח, ואין לא שום מגבלות. לשאלתו, ענה לו מנהל הכלא, כי אסיר זה אינו כשאר האסירים, כיון שלא עבר שום עבירה פלילית, אלא הוא סוחר גדול שנקלע למצוקה כלכלית וחובות רבים עקב המצב הכלכלי הקשה, ויש לו בעלי חובות אשר תבעו אותו לדין, והוא עצור לימים ספורים, עד שבית המשפט יכריז עליו שהוא "פושט רגל", שאז לפי החוק, חובותיו ימחקו ויוכל לצאת לחופשי, לכן תנאיו טובים בכלא.
 
שמע זאת הסוהר החדש ואמר לעצמו, מה לי בעבודה קשה זו? אני אסתדר יפה בחיים, יש לי פתרון יפה לחיים טובים. מיד הודיע על פרישתו מהעבודה, ושכר לעצמו חדר במלון מפואר 5 כוכבים והחל ליהנות מהחיים. עברו שבועיים, ובעל המלון קרא לו ובקש תשלום, ענה הסוהר ואמר, אין לי כסף, אבקש להכריז עלי כעל פושר רגל ולמחוק את חובותי, מיד הזעיק בעל המלון שוטרים שעצרו את האיש והחזירוהו לכלא, והפעם כאסיר ולא כסוהר. למחרת נלקח להארכת מעצר לפני שופט, ושם שאל, מדוע על הסוחר ההוא הכריזו שהוא פושט רגל ומחקו את חובותיו ולי אין עושים כן? ענה לו השופט, אין הנידון דומה לראיה, שם הסוחר פתח עסק על מנת לשלם למכור ולקנות והכול בהגינות, אך שלא באשמתו נקלע לקשיים וחובות עקב מצב כלכלי עולמי, והוא עצמו מיצר על כך שאין בידו לשלם, על אדם כזה מכריזים כעל פושט רגל, אך אתה הולך מלכתחילה ליצור חובות, ואתה מכניס את עצמך להתחייבויות שאין צורך בהם, ודאי שעל זה לא ניתן לומר פושט רגל ולמחוק חובות, אלא מדובר בפושע שעליו ליתן את הדין.
 
זה ההבדל בין אדם שחטא בחטא רגיל לבין נודר נדרים, בנדרים, אדם מכניס את עצמו לחיובים שאין הוא חייב בהם, ולא יכול לבוא אחר כך ולטעון זה לא בידי, אין ביכולתי לקיים וכדו', ולכן אין לו לידור מלכתחילה ולהיכנס לחיובים חדשים, כיון שאין בידו באותו רגע לדעת מה יהיה בעתיד, ודיינו בתרי"ג מצוות שנתנה לנו התורה ועלינו לקיימם כדבעי.
 
נרגיל עצמנו לחשוב על כל מילה טרם שנוציא אותה לאוויר העולם, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה".

בימים אלו של בין המיצרים, אנו קוראים בהפטרה את התוכחות של הנביא ירמיה. אנו קוראים בירמיה (פרק ב פסוק יא.) "ההמיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים, ועמי המיר כבודו בלא יועיל."

המגיד מדובנא המשיל משל יפה, בכדי להסביר את דברי הנביא ירמיה.

חתן צעיר לימים היה סמוך על שולחן חותנו שנים אחדות לימים אמר לו חותנו, כי הגיע הזמן שיצא לעבוד ולפרנס את עצמו בכבוד. נתן לו חותנו סכום כסף מכובד במזומן, ושלחו ליריד בעיר לייפציג כדי שיקנה שם סחורה בזול, וישוב לעירו כדי למוכרה בריווח.

החתן הצעיר היה בטלן וביש מזל. נסע ליריד, וחזר עם מספר קרונות רכבת מלאות בקיסמים לשיניים. כשהביא את סחורתו לחותנו, קידמו הלה בקול זוועה ״שלומיאל שכמותך״! סחורה זו לא תימכר במשך שנים רבות! מי יקנה כל כך הרבה קיסמים לשיניים??? בלית ברירה החזיר את חתנו ביש המזל להיות סמוך על שולחנו, ואת הסחורה שאין לה קונים איחסן בתוך מחסניו.

לאחר שעברו שנים מספר, אמר החותן לנפשו, מה יהיה בסופו של חתני?, כלום לצמיתות יהיה סמוך על שולחני?, חזר וקרא לחתנו, ונתן לו שוב סכום כסף גדול במזומן ושלחו ליריד. אך הפעם הזהירו לבל יקנה סחורה שאין לה ביקוש. שמע החתן ונסע שוב ליריד. הימים היו ערב הימים הנוראים, נמלך החתן בלבו וקנה מטען של שופרות, בסברו כי זהו מצרך חיוני לימים אלו וכך ירויח ריווח נאה. כשהביא את סחורתו לחותנו' לא ידע הלה את נפשו מרוב כעס, ״בטלן שכמותך"! הלא השופרות שקנית יספיקו אפילו לשופרו של משיח! מי צריך כל כך הרבה שופרות?. באין ברירה החזיר את חתנו להיות סמוך על שולחנו, ואת המטען העצום של השופרות שם במחסנים ליד המטען של הקיסמים. לימים נמלך החותן בדעתו, מה יעלה בסופם של מטעני הסחורה? מיד שלח וקרא אליו מתווך סחורות מוכשר, והציע לו למכור את מטען הקיסמים בכל סחורה שהיא, ובלבד שמטען קיסמים אלו יצא ממחסניו. בו בזמן פנה למתווך נוסף, והציע ל למכור לו את מטען שופרות שאצלו או להמירו לכל סחורה שהיא, ובלבד שיתפטר ממטען השופרות. לא יצאו ימים רבים, עד שקיבל החותן שני פקסים משני המתווכים. הראשון הודיע בשמחה כי הצליח להחליף את הקיסמים ב...שופרות, והשני הודיעו בשמחה כי הצליח להחליף את השופרות ב...קיסמים. כיון שראה החותן כי זו פעם שלישית שהוא נכשל במסחר זה, החליט לוותר ולעבור לסדר היום. אך הפעם, נטפל אליו חתנו הבטלן וסנט בו, ״הלא חותני הוא סוחר ותיק ומנוסה, ונפל בעיסקה זו, ומדוע כשאני קניתי סחורה זו כעסת עלי וטענת כי בטלן אנוכי?" . ״שוטה שכמותך"! השיב לו חותנו, הן בידי היו שני מטענים של סחורה שאיננה עוברת לסוחר, ומה היה לי לצפות ליותר? אך לך' הרי הבאתי כסף מזומן עובר לסוחר, ובבטלנותך בזבזת זאת על סחורה שאין לה שום ביקוש!

כיוצא בזה טוען הנביא ירמיה לעם ישראל ״ההמיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים״. הגויים, גם אם יחליפו את אלוהיהם באלוהים אחרים, אין בכך שום פסול, שהרי הם מחליפים הבל בהבל, סחורה שאין לה ערך בדומה לה, אך, ״עמי המיר כבודו בלא יועיל״, עם ישראל שיש להם אלוהים, אלוהי אברהם יצחק ויעקב, והמירום באלילים של כסף וזהב עץ ואבן, הרי זה כמחליף מזומן בסחורת הבל, על זה באה התוכחה של הנביא ירמיה.

ישמע חכם ויוסיף לקח, נשכיל ונבין כי ברוך אלוהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו.

שבת שלום ומבורך  "הלכה יומית" ע"פ מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, חבר בית הדין הרבני בתל אביב, עבור "הלכה יומית ".

אודות המועצה פרשת השבוע פרשיות "מטות -מסעי" - ניזהר בנדרים ונעריך את התורה הק' המנחה אותנו בדרך ישרה

תגובות אחרונות

Powered by System 1 Soft
עיצוב ע"י טריגר