odot

יסודות הלכות ברירה בשבת -ט"ל מלאכות - נאמר בתורה (ספר שמות פרק כ) זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלקיך, לא תעשה כל מלאכה וכו',

כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ וינח ביום השביעי, על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. והזהירה התורה על שמירת השבת שתים עשרה פעמים, כי היא יסוד אמונתנו בבריאת העולם. ואמרו רבותינו, כל המשמר את השבת כאילו מקיים את כל התורה, וכל המחלל את השבת כאילו כפר בתורה כולה. וזאת מפני הטעם שהזכרנו, ששמירת השבת היא שורש אמונתנו.

וכבר הזכרנו כמה פעמים, כי ה"מלאכה" שנאסרה על פי צווי ה' יתברך ביום השבת, היא כל מלאכה שהיו עושים במשכן בזמן שהיו ישראל במדבר. ובמשנה במסכת שבת (דף עג.) נישנו כל המלאכות האסורות בשבת, והם ארבעים חסר אחת, כלומר שלשים ותשע מלאכות, הנקראות גם "ט"ל מלאכות".

מלאכת "בורר"
אחת המלאכות הנפוצות ביום השבת, היא מלאכת "בורר", וחובה קדושה על כל אחד מישראל להיות בקי בעיקרי הלכות בורר בכל הנוגע למעשה, משום שבנקל יוכל להכשל חס ושלום במלאכה האסורה בשבת, הואיל ואנו נתקלים במלאכה זו פעמים רבות.

עיקר מלאכת ברירה בשבת, היא בנפה או כברה, וכגון אדם הלוקח קמח שמעורבים בתוכו דברים אחרים, והוא מנפה את הקמח בנפה (מסננת), והקמח יורד דרך נקבי הנפה, והפסולת נשארת בתוכה, הרי זו מלאכת בורר האסורה בשבת, והעושה כן בשבת חייב משום חילול שבת. וכל ברירה האסורה בשבת, היא בין שני מינים, שיש בהם דבר הנקרא "אוכל" ודבר הנקרא "פסולת".

מה נחשב ל"פסולת" לגבי מלאכת בורר
ומה שנאסרה מלאכת ברירת אוכל מתוך פסולת, או פסולת מתוך אוכל בשבת, אין האמור דוקא באוכל ופסולת ממש, אלא כל מאכל  שהאדם חפץ בו באותה שעה, הרי הוא נחשב אוכל כלפי דבר אחר שהוא אינו חפץ בו.

וכגון, אם יש לאדם צלחת, ובה שני מיני קטניות או זרעונים, כגון גרעינים שחורים וגרעינים לבנים, ושניהם ראויים וטובים לאכילה, אולם עתה הוא אינו חפץ אלא בגרעינים הלבנים, ולכן הוא בורר ומוציא את כל הגרעינים השחורים מן הצלחת, ומשליכם לכלי אחר, הרי זה בורר. הואיל והגרעינים השחורים הם כפסולת עבורו, שהוא אינו חפץ בהם כעת, והלבנים נחשבים אוכל, הואיל והוא חפץ רק בהם.

ולסיכום:אסור לברור בשבת. ולכן מי שיש לפניו צלחת ובה שני מיני אוכלים מעורבים יחד, כגון גרעינים שחורים ולבנים, או תותים ודובדבנים וכדומה, והוא אינו חפץ אלא באחד מהם, אסור לו להוציא את המין שהוא אינו חפץ בו, ולהשאיר בצלחת את המין שהוא חפץ בו. אבל מובן שיש אופנים בהם מותר לברור בשבת, וכפי שנבאר בהלכות הבאות.

בהלכה הקודמת ביארנו את יסוד איסור מלאכת "בורר" בשבת. שהיא שווה בחומרתה למלאכת הבערת אש בשבת. והבאנו דוגמא למלאכת בורר, אדם המנפה קמח שמעורבת בו פסולת בשבת, חייב משום חילול שבת. וכן אדם שמונחים לפניו בצלחת, גרעינים שחורים ולבנים, והוא אינו חפץ אלא בלבנים, הרי שהגרעינים השחורים נחשבים כפסולת עבורו, ולכן אסור להוציא את הגרעינים השחורים מן הצלחת ולהשליכם למקום אחר. ועתה נבאר כמה אופנים שבהם מותר לברור בשבת.

"אוכל", "ביד", "מיד"
לא נאסרה מלאכת בורר בשבת, אלא כאשר נעשית המלאכה כדרכה, כלומר, בדרך שרגילה מלאכה זו להיעשות, אבל לא אסרה התורה לברור בשבת בדרך אכילה. וכגון, אדם שיש לפניו תבשיל של אורז עם קטניות, כגון אורז ואפונה, והוא חפץ עתה אך ורק באורז, מותר לו ליטול מן הצלחת את האורז ולאכול ממנו. שאין זה בכלל מלאכת בורר. ויש בהיתר ברירה בשבת שלשה תנאים, שאם נתקיימו שלשתם, מותר לברור בשבת. ונבארם אחד אחד.

"אוכל"
אסור לברור בשבת פסולת מתוך אוכל. וכבר ביארנו, שכל דבר שהאדם אינו חפץ בו עתה, נחשב "פסולת", והדבר שהוא חפץ בו נקרא "אוכל". ולכן, בדוגמא שהזכרנו, אדם שיש לפניו שני מיני גרעינים, והוא חפץ בלבנים, אף על פי שאסור לו ליטול בידו את הגרעינים השחורים ולהעבירם לכלי אחד, מותר לו ליטול בידו גרעינים לבנים ולאכלם, שאין זו דרך "ברירה", אלא דרך "אכילה", הואיל ובורר את ה"אכול" מן ה"פסולת", ולא להיפך. וכן זה שמונח לפניו תבשיל אורז עם אפונה, מותר לו לקחת בידו מאורז ולאכלו, הואיל והוא לוקח את ה"אוכל" מתוך ה"פסולת".

"ביד"
אסור לברור בשבת על ידי כלי המיועד לברירה, כגון מסננת, אבל אם בורר בידו, שלא באמצעות כלי, אין זה נחשב למלאכת ברירה. (כמובן, בתנאי שמתקיימים שאר התנאים, שבורר את האוכל מן הפסולת, וגם שיעשה כן לצורך מיידי, כפי שנבאר). ולפיכך בנדון שלנו, שהאדם מעוניין לקחת בידו גרעינים לבנים מתוך השחורים, אין זה נחשב לבורר, כיון שאינו עושה כן על ידי כלי.

"מיד"
אין איסור לברור בשבת, אלא כאשר עושה כן על מנת להניח את מה שבורר לשעה אחרת, אבל אם עושה כן על מנת לאכול לאלתר, כלומר "מיד", אין איסור בדבר. ולכן בנדון שלנו, הואיל והוא נוטל בידו גרעין לבן, או גרגר אפונה, ועושה כן בידו, ועל מנת לאכלו באופן מיידי, אין זה בורר האסור בשבת.

שצריך שיתקיימו כל שלשת התנאים יחדיו
וכפי שאמרנו, אין היתר במלאכת בורר, אלא כאשר מתקיימים כל שלשת התנאים יחדיו. אבל אם בורר אוכל מתוך פסולת בידו, והוא עושה כן על מנת לאכול את מה שבורר לאחר זמן, הרי זה עובר על מלאכת בורר האסורה מן התורה. וכלשון מרן השלחן ערוך (סימן שיט), "הבורר אוכל מתוך הפסולת בידו, להניחו (כלומר, להניחו ולא לאכלו מיד, אלא לאחר זמן), אפילו לבו ביום (כלומר, אפילו אין בכוונתו לאכלו אלא לאחר כחצי שעה), נעשה כבורר לאוצר (כלומר, כבורר לצורך אחסנה למשך זמן ארוך) וחייב (משום חילול שבת).

וכמו כן אם בורר אוכל מתוך פסולת, ועושה כן על מנת לאכול לאלתר (מיד), אך עושה כן באמצעות כלי המיועד לברירה, הרי אסור לעשות כן בשבת.

ולסיכום:
אסור לברור בשבת. ולפיכך, מי שיש לפניו צלחת, ובה גרעינים שחורים ולבנים, והוא אינו חפץ אלא בלבנים, אסור לו ליטול את השחורים ולהעבירם לכלי אחר. וישנם שלשה תנאים, שאם נתקיימו כולם, מותר לברור בשבת. "אוכל", "ביד", "מיד".

"אוכל", כלומר, שיברור את האוכל מן הפסולת ולא להיפך. ובנדון שלנו, את הגרעינים הלבנים מן השחורים.

"ביד", שיברור את האוכל מן הפסולת בידו, ולא באמצעות כלי המיועד לברירה, כגון מסננת.

"מיד", שיברור על מנת לאכול לאלתר (מיד), ולא בכדי להניח לאחר זמן, כגון למשך חצי שעה.

ואם לא נתקיימו שלשת התנאים, אסור לברור בשבת. ולכן, אם לקח בידו את הגרעינים הלבנים, והניחם בצד לאכלם לאחר חצי שעה, הרי זה אסור משום חילול שבת.

הלכה יומית

Powered by System 1 Soft
עיצוב ע"י טריגר